|
||||
|
||||
מזכיר לי ניסוי שמישהו עשה (אני לא זוכר אם זה היה בבוסטון או סן פרנציסקו). הוא ניגש לאנשים ברחוב ושאל איך להגיע לאתר מפורסם בעיר. בשהוא דיבר אנגלית במבטא מקומי הוא קיבל הוראות מאד כלליות וקצרות. ככל שהוא שינה את העגה והמיבטא לזר יותר, היא קובל הוראות יותר מפורטות, בדיבור איטי יותר ובקול רם יותר (יענו, מי שמדבר אנגלית במבטא צרפתי חזק, הוא גם חרש). |
|
||||
|
||||
אולי זה מסביר מדוע, לפני כמה ימים, ניגש אלי בחור כשעמדתי ליד חנות ספרים, שאל איפה זה רח' בן יהודה (במרחק מטר וחצי משם), וכשאמרתי לו - הוא הודה לי ונכנס לחנות. |
|
||||
|
||||
לפחות שניים מהשלוש הגיוניים - אם אתה מדבר במבטא זר ומנסה להגיע לאתר תיירותי - סביר שאתה תייר ולכן לא מכיר את האזור (ולכן ההוראות המפורטות) ולא מכיר טוב את השפה (ולכן מדברים לאט). הדיבור החזק לעומת זאת, מטרתו נפלאה מבינתי. |
|
||||
|
||||
מאותה סיבה שמדברים לאט, נראה לי: זה עוזר להבין, כנראה על-ידי חידוד דקויות פונטיות או הגדלת סיכוייו של כל הגה להישמע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |