 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא רגיל לקבל בטלוויזיה ובעיתונים דיווחים ענייניים (ענייניים עד כמה שניתן לקוות - לא נחסכה מהצופים פורנוגרפיה רגשית של צילום משפחות המתים ברגע קבלת הבשורה) על פיגועים או אסונות. אסון ורסאיי, לדוגמא (וזאת כדי לא להתפס לפיגועי טרור - בכל מקרה התקשורת כרגע עובדת לפי ההנחה שזו תאונה), העסיק את כל התקשורת די הרבה זמן. נראה לי הגיוני שבמצב דומה, בטיסה שבה הנוסעים היו בחלקם ישראלים צברים, אופי הסיקור היה עשוי להיות שונה. הייתי כותב תגובה בנושא, אבל אריאנה מלמד הקדימה אותי: אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מלהביע הסכמה מסויימת, ומסוייגת: הרי הפיגוע בדולפינריום נתפס(ש) בתור "ברית המילה" של העולים מרוסיה, או משהו כזה. (אז אולי אני סתם לא יודע לקרוא את הלך הרוחות, ופשוט אוכל בכפית את הדעות של גברת מלמד) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד פאן פרגמטי הפעם,לויכוח (?debate) על ההגדרות של לאום ,עם, אומה, לאומיות, לאומנות ,והשד יודע מה. הקורבנות לא ממש ישראלים (לא מתים בעברית על קידוש האדמה) הם לא ממש יהודים (אורתודוקסים כמובן) אלא הם חיים בספקטרום בעיתי מבחינת הנחות היסוד ישראליות/יהודיות. התקשורת שמצבים לימינלים הם בעיתיים בשבילה בוחרת ביחס מבולבל קמעה , צריך להתאבל אבל לא ברור כל כך בשביל מי ומה וכמה.ובכלל כבר אין כוח (הפעם כמובן) לאסונות חוזרים ונשנים. כמובן שפיגוע טרור היה מציל את המצב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |