|
זה לא עניין של לא להיות מזוהה עם א או ב, וזה לא עניין של עמדות נכונות או לא נכונות. זה עניין של זווית, ודגש. אם יש לך אח שגונב מחנויות ואתה מעביר עליו ביקורת בגלל זה, אבל אז פוגש המון אנשים שטוענים שאחיך רוצח סדרתי וצריך להושיבו על הכיסא החשמלי וישא"ק, אתה עוזב לבינתיים את הביקורת הפנים משפחתית ועובר לנסות להציל אותו מהרדיפה החיצונית. וככל שאתה רואה שנטפלים אליו בתואנות שווא, ועם כוונות מאוד לא טהורות, כך אתה מרגיש יותר צורך להגן עליו.
הנמשל הוא שבמקום בקורת על הכיבוש, פגשתי בחו"ל יחס לישראל כאל יצור לא לגיטימי, שלא צריך היה לבוא לעולם, ושיש לבטל את קיומו ביי-הוק-אור-ביי-קרוק. ראיית ישראל כדרום אפריקה נוספת, שצריכה להימחק מהעולם במתכונתה הנוכחית, כפי שקרה לדרום אפריקה המקורית. שזה מה שנח בבסיס נסיונות החרם באקדמיה ובכמה מהמקצועות החופשיים בחו"ל, (בעיקר באנגליה).
אגב, בעקבות נסיון החרם מצד ארגון המרצים שם, קמה קבוצה של אנשי-שמאל יהודים ולא-יהודים שנאבקת במחרימים, וגם מנסה לברר לעצמה ולאחרים בשמאל איפה עובר הקו בין ביקורת לגיטימית על ישראל, לבין דמוניזציה של ישראל ושל תומכיה, ומה בדיוק עומד בבסיס הדמוניזציה הזו. יש להם אתר מצויין, שכבר הבאתי מתוכו דברים פעם או פעמיים- התשובה שלי לא ממצה את העניין, ואולי משאירה מקום לשאלות הבהרה נוספות לגבי ה"תזוזה" שלי. אבל לא ממש בא לי להיכנס לזה מעבר למה שאמרתי, ואני גם בכלל לא הנושא פה (למרות עשרות האיילים שהביעו את תמיכתם בי בסקר זה), אז... זהו בערך. אוקיי? (אם כי יש מקום לשקילה מחודשת של עמדותיי בנושא בתמורה לתיק האוצר).
|
|