בתשובה לעמרי גולדשטיין, 01/04/06 14:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו לא בעיה של "נוסע חינם". אם היינו נוסעים פעם אחת ברכבת וזהו, ברור שלא היינו משלמים, וגם לא היה בזה שום דבר מוזר (אם כי במקרה הזה, יותר משאנחנו משלמים ממניעים תועלתניים אנחנו משלמים ממניעים מוסריים). העניין הוא שאנחנו משתמשים ברכבת באופן קבוע, וזה כבר מספיק להרוס את ההקבלה לבחירות (שבהן ההצבעה שלך היא חד פעמית, אפילו שעוד 4 (3,2) שנים יש שוב בחירות). כל ה"פתרונות" לדילמת האסיר שנתקלתי בהם אמרו בעצם "כן, זה נכון, אבל העולם האמיתי יותר מורכב". אולי זה נכון גם בסיטואציה הספציפית הזו, אבל אני לא רואה איך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההקבלה לבעיית ה"נוסע חינם" מחטיאה גם בעוד כמה אספקטים, כשאני חושב על זה. המחיר של הצבעה, מעבר לטרחה הכרוכה בהליכה לקלפי, היא זניח. הבעיה היא הסיכון שבזריקת הקול לפח. כך שהתשואה הגבוהה ביותר מתקבלת כאשר גם אתה וגם שאר התומכים במפלגה משתפים פעולה, בהנחה שיש מספיק כאלו על מנת לעבור את אחוז החסימה. זאת בניגוד לנוסע חינם, שהתשואה הגבוהה ביותר עבורו מתקבלת כאשר הוא יודע בודאות ששאר הנוסעים ברכבת ישלמו על הכרטיס, כלומר ישתפו פעולה, והוא יבגוד ויחסוך 12.5 שקלים. אם כך, בעיית "המצביע העצלן והחששן" דומה בהרבה לבעיית ציד הצבאים (או מה-שלא-היה-שמה). איך שלא תסתכל על זה, העובדה שהקול שלך הוא זניח ושאין לו השפעה על אחרים, לא משנה את העובדה שאין אף אזרח שקולו שווה יותר משלך, ושמעטים הם בעלי השפעה גדולה יותר. אנחנו אמנם חוזרים לקאנט, אבל אני לא חושב שיש ממש ברירה אחרת. אגב, אני מאמין שיש חפיפה כלשהי בין מניעים מוסריים ותועלתנים. או ליתר דיוק, מניעים מוסריים הם הדרך היעילה ביותר לגרום לנו לפעול ע"פ המניעים התועלתניים הרציונלים ביותר. בכל אופן, לא נראה לי שאני מחדש למישהו משהו פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים איתך בקשר למניעים מוסריים/תועלתניים. בדילמת האסיר, המניע המוסרי עומד בסתירה למניע התועלתני. אולי התכוונת לומר שהמניע המוסרי גורם ל*יחיד* לפעול בצורה הכי תועלתנית עבור *הכלל*. בקשר לקאנט - אתה יכול להחזיר אותו, בבקשה, אבל אני לא ארגיש רע בגלל שלא הצבעתי למרות קאנט. אני יודע שגם אם הייתי מצביע, המפלגה שלי עדיין לא הייתה עוברת את אחוז החסימה, אז מה אכפת לי? לפחות חסכתי את הזמן של הנסיעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יוצאים מנקודת ההנחה שכל בני האדם הם שווים, פחות או יותר, ביכולותיהם ושכולם מסוגלים לחשוב בצורה רציונלית, אזי התנהגות מוסרית היא דרך הפעולה התועלתנית ביותר עבור הכלל, ומכאן נובע שגם עבור כל פרטיו. כמובן, במציאות הדברים הרבה הרבה הרבה יותר מורכבים מבאלף ואחת הדוגמאות לדילמת אסיר איטרטיבית, אבל זה לא אומר שהם מנוגדים או שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם יוצאים מנקודת ההנחה שכל בני האדם הם שווים, פחות או יותר, ביכולותיהם ושכולם מסוגלים לחשוב בצורה רציונלית, אזי התנהגות מוסרית היא דרך הפעולה התועלתנית ביותר עבור הכלל, ומכאן נובע שגם עבור כל פרטיו." לא הבנתי. נמק והבא דוגמאות, כמו שאומרים בבית ספר. בפרט מטרידה אותי האמירה האחרונה שלך, שההתנהגות הכי תועלתנית עבור הכלל היא גם ההתנהגות התועלתניות ביותר עבור כל פרטיו. דילמת האסיר היא בדיוק הדוגמה הנגדית לכך: אם שני הצדדים לא מלשינים, הרווח של שניהם גם יחד הוא הגדול ביותר מבין כל הרווחים ששניהם גם יחד היו משיגים בתרחיש כלשהו. לעומת זאת, הרווח הגדול ביותר שאחד מהפרטים יכול להרוויח בהינתן נסיבות כלשהן הוא תמיד כשהוא מלשין (בין אם הצד השני הלשין ובין אם לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ומה שקורה כתוצאה מההסקה הלוגית הזו, היא שבסופו של דבר תמיד שניהם יבחרו להלשין, ותמיד שניהם יקבלו את התשואה הנמוכה יותר. אני מקביל את החברה ואת מערכת המוסר לדילמת אסיר איטרטיבית, היות ולכל אחד יש בחיים עשרות אלפי מפגשים עם אנשים אחרים, בהם לכל אחד מהצדדים יש אפשרות לבגוד או לשתף פעולה (כמובן שהדברים מורכבים בהרבה). נבדק שמידה כנגד מידה היא האסטרטגיה הטובה ביותר *עבור הפרט*, והרי בחברה בה כולם מחזיקים באסטרטגיה של מידה כנגד מידה, כולם משתפים פעולה, תמיד. בכל מקרה, אני לא חושב שיש לנו כאן ויכוח, אלא לכל היותר אי-הבנה, לכן אני מעדיף לא להכנס לזה. רק אחזור ואומר שבחיים ישנן מעט מאוד דילמות אסיר חד-פעמיות, ולכן אני מדבר על דילמת אסיר איטרטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אבל כל הדיון הזה התחיל מכך שאמרתי שההצבעה בבחירות הנוכחיות היא בדיוק דילמת אסיר *לא* איטרטיבית. (ומה שקורה עם הגישה שלי הוא לא שתמיד שני האנשים מלשינים, אלא שתמיד *אני* מלשין, ולפעמים אני מרוויח כשאני נופל על לפלפים כמוך שמדברים על "מוסר", ואני אף פעם לא מפסיד בצורה טוטאלית כשאני נופל על בני זונות כמוני שחושבים רק על עצמם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש המון דילמות אסיר חד-פעמיות בחיים - כל פעם שאתה נתקל בציבור חסר-פנים (מבחינתך) אתה נמצא בדילמה כזו. רוצה דוגמא? להדחף בתור, זו דילמת אסיר חד-פעמית (מה הסיכוי שתפגוש באנשים הללו שוב?), כנ"ל להדחף בפקק (או באופן כללי כל מיני מלחמות כביש) - כאן, רוב הזמן, אתה אפילו לא ממש רואה מול מי אתה מתמודד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלה דוגמאות לדילמות חד פעמיות, אבל לא לדילמות אסיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהן דילמות אסיר. אין שום הבדל מהותי ביניהן לבין דילמות אסיר - זה שבד"א יש מולך רק אדם אחד ובדילמות שלי יש קבוצה של אנשים אינה משנה כהוא זה - אפשר להתייחס אל הקבוצה כולה כאל אדם אחד לצורך כל החישובים כולם. אתה צריך שאני אסביר לך למה קרב עקיפות על הכביש הוא דילמת אסיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קרב עקיפות" בכביש אולי כן, אבל להידחף בתור? מה פתאום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יחטיפו לך מכות רצח כי נדחפת, זה סוג של הפסד, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, מכות רצח זה כבר פסה. סכין יפנית יותר באופנה. ושנית, אולי כשאני אדחף באיזה מקום אני אסתכן בדקירה קטלנית, אבל אם לא אדחף - מי ערב לי שהעומד מאחורי בתור לא יתעצבן מספיק כדי לשלוף את הסכין שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נסכים שלא להדחף מפחית את הסיכויים שלך להפגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...אבל מגדיל את סיכויי להגיע בזמן להאכיל את החתול הרעב של השכ"ג, לא? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |