בתשובה לאלי, 04/10/01 21:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני שמח לנצל את הבמה הזאת כדי להודיע כאן לראשונה כדוברה הלא רשמי של ש. שפרה שתי הודעות חשובות שעליהן נתבשרנו לראשונה רק לפני כמה ימים . ש. שפרה אחת המשוררות והמתרגמות הדגולות של זמננו זכתה בפרס זאב לספרות ילדים על ספרה "עלילות גלגמש" שיצא לאור בהוצאת עם עובד . זהו עיבוד לילדים של המיתוס המפורסם שאותו שיפרה כבר תירגמה מהאכדית המקורית בקובץ של תרגומים משומרית ואכדית שזכה לשבחים רבים. פרס זאב הוא הפרס החשוב ביותר הניתן לסופרי ילדים בישראל. בו זמנית ובאופן בלתי תלוי שפרה זכתה גם בפרס הבינלאומי של עיטור אנדרסן על "עלילות גלגמש". עיטור אנדרסן הוא הפרס הבינלאומי החשוב ביותר שניתן בעולם לספרות ילדים וניתן להשוות אותו לפרס האוסקר לסרטי קולנוע , ופרס ההוגו הניתן ליצירות מדע בדיוני. שני השגים בו זמניים אלה הם ככל הנראה חסרי תקדים בתולדות ספרות הילדים העברית ואולי גם בתולדות הספרות העברית בכלל. שפרה ממשיכה בנתיים במפעל התרגום החשוב שלה של כל היצירות הספרותיות החשובות בשומרית ובאכדית לעברית. עוד על ש. שפרה : http://www.ithl.org.il/author_info.asp?id=238 על הספר "עלילות גלגמש" : http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=124428 על פרס אנדרסן : http://www.ibby.org/Seiten/04_andersen.htm |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם המיתולוגיה של האזור מעניינת אתכם, אתם חייבים לקרוא את "בימים הרחוקים ההם", אוסף השירה השומרית והאכדית שש. שפרה תרגמה יחד עם יעקב קליין. התרגום קולע בצורה יוצאת דופן. מצד אחד השפה גבוהה ופיוטית כמו שמתבקש, ומצד שני היא לא גולשת לתנ"כיות טהורה, מה שהיה מעוות את האופי הזר של המקור. הספר כולל תרגום של מיתוס גילגמש, עם החלוקה המקורית לפרקים ולבתים, וגם את מיתוס הירידה לשאול של איננה. לגבי ייצוג הנשים במיתוס - אפשר להתווכח על זה, והרבה. לדעתי ההעזה של איננה במיתוס מוצגת באור הכי שלילי שאפשר, עד כדי כך שלא טורחים להזכיר לנו *למה* בכלל היא עושה את השטות המסוכנת של לרדת לשאול. אבל גם אם נתעלם מזה, נשארת השאלה מה בכלל אומר מיתוס על אלה לגבי החיים של האשה האמיתית באותה התרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה אני יכול לאמר שלדעת שפרה מיתוס זה המציג אלה חזקה ודומיננטית שרומסת למעשה את הגבר שלה ומחריכה אותו להשאר חצי שנה בשאול במקומה, הוא יחיד במינו בכל תרבות כלשהיא. כדאי לזכור שהאלה איננה השומרית ( כמו האלה ענת הכנענית) הוצגה כשילוב של אלת פריון ואלת מלחמה ( זאת למרות טענותיו של מר מאן שאלות לוחמות קיימות רק במיתולוגיות הצפוניות , אני מציע שמר מאן יקרא כמה מהאגדות האוגריתיות על האלה ענת ומעשי הטבח שהיא מבצעת באוייביה. לאלות הצפוניות יש הרבה מה ללמוד ממנה ) איננה היא מעין זינה נימפומנית קדומה. . קשה להעלות על הדעת תפקיד כזה לאלה בסיפורים אם לנשים לא היה מעמד חשוב מאוד בחברה מעמד שהיה משתקף בצורה כלשהי בסיפורי האלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת זה לא אני אומרת, זה עלה באחד מהדיונים בקורס ששפרה מעבירה באוניברסיטה - המיתוס הזה משקף על דרך הקונטרסט את מה שאשה *כן* צריכה לעשות. איננה לא מוצגת כמו זינה, יותר כמו המרשעת הקוסמית, או נערה מתבגרת שנחושה בדעתה להרוס כל דבר טוב. היא עוברת על החוקים הקדושים ביותר בלי לתת סיבה, היא מגלה רחמים רבים יותר כלפי המשרתת והקוסמטיקאית שלה מאשר כלפי אהובה, וכו'. אין שום דרך להזדהות איתה פה, רק להביט עליה בתדהמה. זה מעין סיפור עם מוסר השכל: "תראו מה קורה כשאשה מחליטה לצאת מהמטבח." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין... האמת היא שבעצם איננו יודעים מה הייתה משמעותו של אותו מיתוס לשומרים הקדומים שיצרו אותו. אנחנו יכולים רק לנחש ולרוב דרך המשקפיים המודרניות שלנו שלעיתים רואים את הסיפור בצורה שונה אולי מיוצריו ( אבל לא בהכרח שונה , שהרי איננו יודעים בעצם מה הייתה כוונתם בסיפור הספציפי הנ''ל). אני מכיר לפחות פמיניסטית קיצונית אחת שרואה במיתוס זה כפי שתרגמה אותו שפרה, עדות ספרותית קדומה לכוחה וליכולתה של האישה הלוחמת כפי שהיא מתגלמת באיננה .זאת שנאבקת באומץ לב בכוחות השאול ויכולה להם לבסוף וזאת שמראה שהיא עליונה גם על הגבר בדמותו של תמוז בעלה עלוב הנפש שאותו היא שולחת לשאול במקומה. ושוב ניתן לטעון שזוהי תפיסה מודרנית שלא עליה חשב היוצר , אבל זה מה שקורה גם עס סיפורי התנ''ך שכל דור מבין אותם בהתאם לצרכיו ולא לפי כוונתם המקורית ( שנשארה לגבי רבים מהם בלתי ברורה מבחינתנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי משווה את הסיפור הקדום הזה על איננה בשאול לפחות כפי שמבינות אותו פמיניסטיות מודרניות עם יצירות מודרניות למהדרין כמו סדרת הטלוויזיה על זינה הלוחמת האולטימטיבית והמשחק והסרט על טומב ריידר'' והגיבורה הכל יכולה שלו לורה קראפט. עוד פעם יש לנו עסק עם נשים כל יכולות , יותר חכמות ויותר חזקות מהגברים שסביבן שאין דבר שהן לא יהו מעיזות ומסוגלות לבצע. נראה שכיום יש נטיה גוברת והולכת להציג נשים בסרטי פעולה בתפקידים כאלה ( ביחד עםן בני מיעוטים שונים ) בזמן שיש נטיה מקבילה להציג את הגבר ( הלבן לפחות) כלא יוצלח חלשלוש. אין בכך הרבה שוני מהסיפור הקדום על איננה ותמוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נשווה את האלים של הפנתיאון היווני לקומיקס של אקס מן. בוא נשווה את האודיסיאה לאלי מקביל. ההשוואה שלך אומרת משהו רק אם אתה באמת מנסה לטעון שהמיתוסים של איננה ודומוזי נכתבו מתוך אותה רוח יענו-פמיניסטית מודרנית, שטחית, ממוסחרת, משועשעת וקלילה שהביאה לנו את זינה ולארה (זה לארה קרופט, אגב, לא לורה קראפט). זה מופרך לגמרי. המיתוסים נכתבו כמיתוסים, היתה להם משמעות דתית רצינית לחלוטין, והיתה בהם סמליות * של אותה התקופה * ולא סמליות של ימינו. חוץ מזה - כמו שאיננה היא לא זינה, איננה היא גם לא פמיניסטית. פמיניזם זה עכשיו, ואיננה היתה אז. אם יש פמיניסטיות - או פמיניסטים - שנהנים לעוות מיתוסים קדומים לצרכיהם הפוליטיים, שיהיה להם לבריאות, לדעתי זה מגוחך ומראה על חוסר ביטחון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא משמעות דתית. יתכן ומשמעות חברתית. ומיתוסים הם פחות מסמלים כי אם יותר מערך של סימנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסופרת תמר וייס פירסמה לאחרונה ספר לילדים בשם "איננה בוחרת מלך " שהוא מעין "מקדימון " לעלילות גילגמש ( שהופיע בעברית גם בעיבוד של ש.שפרה). ויש בו דיון מעניין על מערכת היחסים בין האלה איננה ובין המלכים של העיר שבה היא שוכנת . ראו : איננה אוהבת מלכים |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |