בתשובה לערן בילינסקי, 03/10/01 11:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ערן ידידי, מבלי להתייחס לנימוקים שונים ומשונים אשר הועלו במסגרת דיון סהרורי זה, הרי שדוגמת האתיקה בה בחרת אינה מוכרת לי כלל, לא מלימודיי באקדמיה ולא ממחקריי הפרטיים. גורמים נוספים אשר בפניהם הבאתי דוגמה אמורה זו חייכו במבוכה; איש מבינם אינו מכיר דוגמה וטענה כה קוואזי-לוגית - הגם שבהחלט אפשרי שחומר משעשע מסוג זה נלמד לו ונדון ברצינות הדרושה באקדמיות שונות בממלכת מקרקפי ומקורקפי הצדק האינסופי. שלך בברכה אלכסנדר מאן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, (אמנם אני לא ערן, אבל בכל זאת). הדוגמא לקוחה מתוך: B.Williams "A Critique of Utilitarianism" in: B.Williams & J.J.Smart - Utilitarianism-For and Against, Cambridge, At the University Press, 1973, pp.98-99. המאמר הוא ביקורת על התועלתנות. הטענה של וויליאמס היא: לאנשים יש בחייהם ערכים ומטרות שיוצרים את תחושת הזהות של האדם. לאדם יש זכות להחזיק בזהות אישית, ותורת מוסר שדורשת ממנו לשעבד את הזהות האישית שלו לטובת שיקולים תועלתניים הופכת אותו למכשיר קלט-פלט ולכן אינה יכולה להיות מספקת.הסיפור הנ"ל מהווה דוגמא לכך. (אם כי דיונים אחרים השתמשו בו מאוחר יותר גם כדי לדון בהבדל בין מעשה שאדם עושה לכזה שהוא אינו מונע). וויליאמס הוא מחשובי הפילוסופים של המוסר במאה העשרים, ואני מתפלא שאינך מכירו. אגב, למה הדיון הוא סהרורי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר י. א. הנכבד, לצערי עליי להודות ולהתוודות כי אינני מכיר את ב. וויליאמס, ולאור רמת הקושייה המוסרית אשר העלה כמסופר 1 בדוגמת ג'ים וג'ורג' הרי ברור לי לחלוטין מדוע לא ארצה ממש להכירו, וכן אף מדוע ידידים אירופאים נוספים אינם מכירים ענק רוח אתי-ינקי זה. לעומת זאת הרי שתיאוריית האוטיליטריות (מיל, יום) ומבקריה הנאטורליסטים אכן ראויים בהחלט לאיזכור מרענן בביקורתם לשיטת האינטואיציוניזם המוסרי (בטלר, מור, רשדל) וכן בתחומי הדיאונטולוגיה (בנטהאם). הריני להפנותך בזאת למכונת החיפוש באתר זה לצורך הצגת טיעוניי בדבר אי היותי הומניסט לשיטתו המדוייקת של מונח זה, ובחירתי/העדפתי האולטימטיבית במשנת רעיון האוטיליטריות היחסי. וככלל - עליי לציין ולהודות בצער מסויים כי הפילוסופים הגרמנים חביבים עליי לעין ערוך ושיעור על פני עמיתיהם האנגלוסכסים, ולו מפאת נטייתם המדאיגה של אלו האחרונים לסחור בערכים ולקבע תדירות את יחסותם במעין סקאלה חנוונית טיפוסית. באשר לסהרוריות הדיון אגיב בשלב מאוחר יותר בברכה א. מאן 1 המדובר בהיכרות יד שנייה, על סמך דווחי מר בילינסקי ומראי המקום שעליהם הצבעת. יש בדעתי לבקר בימים הקרובים בספריית המחלקה הפילוסופית של אוניברסיטת קלן על מנת לאתר מקום זה במדוייק, וזאת על מנת שאוכל לקראו לקבל מכתביו את התרשמותי הבלתי אמצעית, אשר על סמך דוגמתו האמורה אינה מהחיוביות, נכון לשעה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהצימוד "אתי-ינקי", השקול במתכונת המרמזת על יחסי גומלין בין השניים הגובלים בסתירה, ראוי להיכנס לפנתיאון הדימויים המדודים ובעלי העוצמה. :-) האם תוכל להסביר מהי החלוקה שאתה רואה בין פילוסופיה גרמנית לבין הפילוסופיה ה"חנוונית" האנגלו-אמריקאית? מעבר לחלוקה הרעיונית, אני מתעניין גם בשאלה האם החלוקה היא אכן גיאוגרפית (ואז אפשר אולי לשאול איך זה קרה ומה זה אומר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לאתי-גרמני למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שזה צימוד נכון. טענתי שיש לו ערך אסתטי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד, אכן, קלעת למטרה בתארך את התועלתנות כ"סקאלה חנוונית טיפוסית". זאת אכן ההרגשה שמתעוררת פעמים רבות למקרא הדיונים שמתבססים על תורה זו. עם זאת, לתועלתנות, למרות חסרונותיה הרבים יש שימוש רב בחיי המעשה, במיוחד בקביעת מדיניות רווחה. ואכן היא אחת התיאוריות הנדונות ביותר כיום בתחום הפילוסופיה. ההבדלים בין תיאוריות אנגלוסאקסיות ובין תיאוריות גרמניות אכן ניכרים. אם להמשיך טיעון שלך מהעבר: לאומות יש מאפיינים ייחודיים. המאפיין הניכר ביותר של האומה הגרמנית בעיניי הוא השאיפה הדרמטית לטוטליות, חוסר הנכונות לקבל גווני-ביניים של ערכים ומעשים. ניתן לראות זאת גם ביצירות מוזיקליות, ספרותיות וכמובן, בפילוסופיות שכתבו הוגים גרמניים.זהו הדבר שהופך את תרבותה למעוררת הערצה. זהו הדבר שהופך את ההיסטוריה שלה למעוררת פלצות. מעניין, שהמבקר החריף ביותר של תרבות זו היה דווקא גתה שאמר "איש אינו יכול להביט בשקיעה יותר מרבע שעה". וחזרה לדיון האתי: תיאוריות דאונטולוגיות, או כל תיאוריה שאינה מוכנה לקבל את יחסיות הערכים,כלשונך (הערה: התועלתניות שאתה יוצא נגדה לא טוענת ליחסיות ערכים – ההפך – היא טוענת שיש רק ערך אחד. היחסיות היא של מוסריות המעשים) נצבות בפני בעיה של אינקומנסוראביליות של ערכים, או, בלשון בני-אדם: העדר בסיס משותף בין ערכים שיוצר אפשרות להשוות בין הערכים. וכפי שציין ערן במקום אחר באייל הן לא ממש מתמודדות עם דילמות מוסריות (למרות שבמאה האחרונה יש ניסיונות מעניינים לפתור בעיה זו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס שלום. לי לא נותר אלא להפנות אותך לאותו מרצה שאצלו למדתי את הקורס "מבוא לאתיקה" באוניברסיטת חיפה - פרופ' שאול סמילנסקי. אתר הבית שלו באתר האוניברסיטה נמצא בכתובת: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |