 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבמאי של Rabid, Shivers ו- The Brood - קלאסיקות האימה של שנות ה-70, עובר שלב לאזור הדימדומים. Jason -X הוא זבל של סרט אימה, אבל ניראה שבכל זאת עוד יש למה לצפות. לא הבנתי את הקשר למישל פוקו וליוונים (...). אפשר למתוח קשרים כאלה בין כל סרט לתחום ה"רלוונטי" בפילוסופיה. אבל ההבדל בין קולנוע לפילוסופיה היה ועודנו במנת המישכל. כתבה מעניינת בכל אופן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום א.ד הכתבה המקורית שלי עברה עריכה ובין היתר הושמטה הפניה ל"תולדות השיגעון בעידן התבונה" עמ' 207 - 214. פוקו מדבר שם על היחס בין שיגעון ליצירה. jason X הוא אכן זבל של סרט, אבל קרוננברג לא ביים אותו אלא הוא משחק בו בתפקיד אורח קטן (הבנתי שהוא הסכים לשחק בסרט רק בתנאי שהדמות שלו תמות). בכל אופן אני חושב שהוא אכן ביים את אחד מהסרטים של יום שישי השלוש עשרה, אולי לכך התכוונת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה אלי על תגובתך. הייתי בוטה מדי בניסוח העמדה שאין קשר פילוסופיה לקולנוע, ואני מתנצל (בוקר שבת לאחר בילוי). הרבה פילוסופים התייחסו לאמנות, מהיוונים ועד ניטשה והיידגר. אבל היה מדובר באמנות קלאסית - מחזות, שירה יוונית ורומית ואח"כ גרמנית, ולא בקולנוע. ההתייחסות לקולנוע בפילוסופיה בעידן הפוסט-מודרני קצת קשה לי לעיכול. טעיתי ביחס ל-Jason -X. קרוננברג לא ביים אותו. הז'אנר של Body Horror של שלהי שנות ה-70 הוא למיטב ידיעתי יחודי לקרוננברג. בשנת 1984 הוציא ווס קריבן את 'סיוט ברחוב אלם' הראשון. ללא ספק הוא הקדים הרבה במאים בשילוב בין אימה לפנטזיה, גם את קרוננברג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין היוצרים שקרייבן הקדים אפשר למנות גם את קלייב בארקר. Hellraiser הראשון יצא ב-87. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שא. ד. גם צריך לכתוב פה על התחום, ואקווה שתזמינו אותו (העתקתי שנית למקרה שהכותרת לא תעבור. תודה. האם אפשר לקבל בקורת על ספרו של בורוז/ארוחה עירומה? בעברית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |