בתשובה לברקת, 16/03/06 20:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עפרוניתנו דיברה על חוסר אושר, לא על סבל. סבל זה עניין אחר לחלוטין, אולי בקצה השני של הסקאלה ואולי בכלל במימד אחר. אגב, אותו ''סבל מתמשך בדרגה נמוכה'' שאת מתארת תואם להפליא את סיפור חיי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אפשר בהחלט ליהנות מהחיים (לפחות על הנייר, או מבחינת ההישגים הנראים לעין) ולא להיות מאושרים. הייתי אומרת שאושר הוא ההערכה ורגש התודה שלנו (למי?) על ההנאה מהחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לך לקרא את ספריו של הפסיכולוג ההונגרי מיחיי צ'יקסנטמיהיי (כך לפי ההגיה באנגלית), כמו הספר הזה "זרימה, הפסיכולוגיה של החוויה האופטימלית." צ'יקסנטמיהיי מתמחה בפסכולוגיה חיובית, כמו הספר של ג'ונתן האידט שמוזכר במאמר בניו יורקר שאסתי הפנתה אליו (למרות שמה שמשך אותי להאידט היא העבודה שלו בנושא הפסיכולוגיה של המוסר). צ'יקסנטמיהיי שאל את אצמו איך זה שאנשים בתופת של אוושויץ סיפרו על רגעי שמחה (לא לבלבל עם אושר), בעוד אנשים שלכאורה יש להם הכל מכל מדווחים על הרגשה של מלנכוליה, יאוש וחוסר אונים. הוא (ואחרים) אספו נתונים מלמעלה ממאה אלף בני אדם ברחבי העולם בנסיון לשאול שאלה פשוטה - מתי את מרגישה שמחה. הם ציידו אנשים בביפר שציפצף בשעות שונות של היום ואז הם מלאו שאלון קטן המתאר את הרגשתן ואת מה שהן עושות באותו זמן. הצטייר למשל שאנשים אמנם מעדיפים שעות פנאי על עבודה אבל הם מרגישים הרבה יותר שמחים בעבודה מאשר בשעת הפנאי. אם כן, מהי אותה שמחה? בקיצור, המצב האופטימלי הוא כאשר הכישורים והיכולות שלך מתמזגים עם מה שאתה עושה במצב שבו אתה עושה דבר מה מאתגר, שמותח במעט את היכולות שלך (לא יותר מדי שלא לתפוס יאוש ולא פחות מדי שלא להשתעמם). זה לא חייב להיות דבר מה גרנדיוזי. גם מטרת חיים כמו טיפול בילדים, או לקרא ספר, או עבודה בפס יצור של טלויזיות יכולים להוות מנוע לחווית "שמחה אופטימלית." שוב, שמחה זה לע מצב הדוניסטי של התעלות הרוח, של אושר אלא זה יותר מושג טכני שמתאר שילוב של מוטיבציה, יכולות, אתגרים ואפשרויות, כולל כמובן נקודת השקפה ואישיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה מעניינת ששיאה הוא ללא ספק: "אני מציע לך לקרא את ספריו של הפסיכולוג ההונגרי מיחיי צ'יקסנטמיהיי", המזכיר את ימיו הטובים של הגשש (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה, אפופידס, מוצא בשמות זרים סיבה לשעשוע? הליאצפן דמית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים. לא רק בזה - גם אני וגם הלז נהנים מאכילת מלפפונים לעיתים. ליתר ביטחון בדקתי שוב את הציטוט המדובר: הוא אכן מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין באמת צורך "להגן" על אנשים ששמתיהם מצחיקים את דוברי העברית. שמי האמתי, למשל, אולי לא "מצלצל" מוזר במדינות שונות (או שכן, אין לי מושג), אבל אני יודעת שבשפות מסוימות יש לו משמעויות מגוחכות ואפילו משפילות. אז? לא נראה לי שעליי להתרגש מהעובדה. (ואני די משוכנעת שפסיכולוג כמו זה שהזכרת ודאי לא היה מתרגש מזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמפתיע אותי הוא שתוצאות המחקר לא הראו, בצורה בולטת, ש''אנשים לא שמחים כאשר הביפר שלהם מצפצף והם צריכים לעזוב הכל ולמלא שאלון מטופש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, אמרת מטופש אמרת הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא התכוונתי לחוסר אושר ברמה של "לא שכבתי על ערסל על חוף קריבי כבר חמישה חודשים"1, אלא ברמה של חוסר היכולת המוחלטת לחוות אושר,ולו הקטן ביותר. אם הייתי חיה ביערות פולין אי שם בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אני מניחה שלמצוא חצי תפוח אדמה רקוב היה גורם לי אושר. לא התכוונתי, מן הסתם, לאופוריה מטורפת של זיקוקים וניצוצות עשרים וארבע שעות ביממה. אם לא אושר, אז מה מניע אותך? 1באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תואם להפליא את סיפור החיים של כולם (כמעט). לכולם (כמעט) לא משלמים מספיק ואת כולם (כמעט) האישה מתחילה לעצבן בשלב מסויים (סליחה, איילות, זה בטח נכון גם לצד השני), כולם (כמעט) מרגישים שלא מעריכים אותם כערכם וכולם (כמעט) צוברים טינה וכעס. זה נקרא the human condition. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על זה דיברתי. דיברתי על מישהו שאלה הרגשות היחידים(!) שהוא חווה במשך כל(!) חייו. חשוב על דמות טיפוסית ממחזה של חנוך לוין למשל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |