|
||||
|
||||
אשר לקישורית שהבאת, איני מתכוון לקרוא עכשיו טקסט ארוך באנגלית, ולכן לא אוכל לדעת את הקשר בין התוכן לענייננו. אבל אם תוכל לתרגם ולהביא בקצרה כמה דברים ''מעניינים'' משם, שראויים להתייחסות, אולי אתייחס. |
|
||||
|
||||
ראשית, אני מתוודה על כך שלא קראתי את כל הדיון. ובכל זאת, בעיקר שתי נקודות מעניינות אותי: 1. המשטר בישראל (כבכל דמוקרטיה מערבית) איננו של דמוקרטיה ישירה בה האזרחים מחליטים על כל עניין ועניין, אלא דמוקרטיה ייצוגית בה האזרחים מחליטים כל מערכת בחירות מי יהיו נציגיהם בגוף המקבל את ההחלטות. לכן זה קצת בעייתי לדבר על רצון הציבור. במקרה זה באמת יש נסיבות חריגות (1) של היפוך ב180 מעלות אך אם הן מעלות שאלה כלשהי היא נוגעת בטיב המשטר ולא בטיב החלטה מסוימת. כמובן שבתחום המוסרי המצב שונה לחלוטין ואכן בעיייתי מאד. 2. מעניין אותי לדעת, האם לאחר מערכת הבחירות האחרונה, החלטה על פינוי ישובים ונסיגה משטחים שתתקבל ע"י הכנסת היא לגיטימית בעיניך והאם תשלול התנגדות כלפיה. (1) אם כי לא נדירות מידי. |
|
||||
|
||||
לגבי שאלתך הראשונה, אכן כבר הסברתי את דעתי מספר פעמים בדיון זה, אבל אסבירה שוב. יכולות להיות כל מיני שיטות בישום הדמוקרטיה שיכולות להיות טובות. כל עוד בישום השיטות האלה המטרה: ביצוע רצון העם מתממשת על פניה, והצופה האובייקטיבי מהצד יכול לראות בברור שאין בעיה חריגה, אין שום בעיה, ואפשר להגדיר את המדינה שמתנהלת על פי שיטה זו דמוקרטיה. אם באופן בולט זה לא כך, אז זו לא דמוקרטיה. הבאתי כדוגמה (ואני חוזר ומספר זאת שוב) את שיטת ה"דמוקרטיה העממית" הידועה לשימצה מימי המשטר הסוביטי. כפי שספרתי, נודע לי במקרה תוך שיחה עם אדם שלמד בזמנו בברית המועצות את "מדעי המדינה" שלהם, שבשיטת המשטר הסוביטי (וכנראה גם בדמוקרטיות העממיות) מדובר באופן פורמלי בדמוקרטיה אמיתית ולא רק בשם כזה. התברר לי שתיאורטית יכול היה כל אדם לא דווקא חבר המפלגה הקומניסטית להציג את מועמדותו לרשויות השלטון המקומיות והכלליות ולהיבחר. אבל ברור שבמציאות לא הייתה שם דמוקרטיה, כי, בעצם, אי אפשר לבנות מציאות דמוקטרטית רק על ידי חוקים ופורמליות, ועם קצת רצון רע אפשר להרוס אפילו את השיטה הטובה ביותר. לו ברומניה או בדמוקרטיה עממית אחרת של אז הייתה מתקיימת אותה שיטה, אבל באמת לא היה שום לחץ על האזרחים באמצעות משטרה חזקה שעוסקת בפוליטיקה, או בשיטות אחרות, והם היו מנצלים אותה כדי לבחור מועמדים שבאמת מייצגים אותם ומבצעים את רצונם הייתי קורא למדינה הזאת דמוקרטיה. אשר לשאלתך השנייה התשובה היא כן. אבכה, אך לא תהיה לי סיבה להתנגד. עמדה דומה הייתה לי בזמן פינוי ימית, למרות שגם אז לא נערך משאל עם או בחירות לפני המעשה. אבל אז היה ברור על פניו שלו היו נערכים, התוצאה הייתה כמו בכנסת: רוב מוחץ בעד. לכן הצטערתי אבל לא תמכתי בהתנגדות שהיא יותר מהפגנה רגילה. |
|
||||
|
||||
רומניה לא היתה "דמוקרטיה עממית", אחרי מלחמת העולם השניה היא היתה "רפובליקה עממית" וב-1965 היא שינתה את שמה ל"רפובליקה סוציאליסטית". רפובליקות עממיות היו גם באלבניה, הונגריה, פולין, רומניה, מונגוליה, בולגריה, בנין, בוכארה, דרום תימן, קונגו, מוזמביק, קמבודיה ואנגולה. "רפובליקה דמוקרטית" היתה בטימור, קונגו, סאו תומה ופרינסיפה, סרי לנקה, אלג'יר, לאוס, קוריאה, סהרה, גרמניה וויאטנאם. |
|
||||
|
||||
הפולנים הוסיפו באמת את המילה "עממית" לרפובליקה והורידו את הכתר מהנשר הפולני. ב-1990 הם החזירו את הכתר והורידו את ה"עממית". |
|
||||
|
||||
תודה על תשובתך. אם אני לא טועה, אמנם ההסכם עם מצריים נחתם ללא בחירות או משאל עם אולם החזרת סיני בפועל ופינוי ימית התרחשו לאחר שהליכוד זכה בבחירות. דרך אגב, באיזה אופן היה אז ברור על פניו שזהו רצון העם? בהיעדר כל מכשיר אובייקטיבי למדוד את רצון העם, מקובל לראות במליאת הכנסת כמכשיר הלגיטימי. נקודה אחרונה - אני חושב שפעמים רבות מקבלי החלטות ומנהיגים צריכים להיות מונחים על סמך *טובת* העם ולא על סמך *רצון* העם. אם תתעקש ותשאל אותי כיצד הם יודעים מהי טובת העם יותר טוב מהעם, אענה שהם אמורים להיות מוכשרים יותר לקבל החלטות מן האדם הממוצע ובוודאי שהם נחשפים למידע שהאדם הממוצע לא נחשף אליו. |
|
||||
|
||||
איני חושב שהוספת משהו מהותי לדיון בעניין הסכמי קמפ דויד והנסיגה מסיני. כל מה שאני יכול להוסיף הוא שכ''צד נפגע'' לא הקפדתי במקרה ההוא, משום שבנתונים של אז באווירה הכללית של הסיכוי לשלום עם הגדולה באויבותנו, כשתשעים חברי כנסת תמכו בהסכמים, היה לי ברור שהתעקשות על בדיקת רצון העם היא התעקשות ''ניג'סית'' משום שהתוצאות יהיו ברורות. אם מישהו ממתנגדי הנסיגה חשב אחרת, הייתה לו זכות להתעקש. אשר לפסקה האחרונה בדברייך, כאן אני חולק עלייך באופן נחרץ. ''טוב'' הוא דבר ייחסי. מה שטוב בעיני אחד יכול להיות רע בעיני אחר, ואין כל מנגנון אובייקטיבי שיכול להכריע היכן האמת. בעיני דמוקרטיה היא מימוש רצון הרוב, גם אם הרוב רוצה מה שרע לו. |
|
||||
|
||||
1. אם נניח שדמוקרטיה היא מימוש רצון הרוב ולא ממימוש טובת הרוב. האם לדעתך דרך התנהלות זו היא טובה? 2. מעבר לכך שרצון הרוב הוא מושג מאד אמורפי, הוא גם נתון מאד בקלות לשינויים מהירים. בנוסף, ישנם מקרים בהם לרוב אין רצון כלשהו מהסיבה הפשוטה שהוא אינו יודע מספיק על הנושא העומד על הפרק. |
|
||||
|
||||
לשאלתך הראשונה, את מרבה להשתמש במושג "טוב". עבורי, אכן "טוב" הוא צורת משטר דמוקרטית, שאני מבין אותה כמימוש רצון הרוב גם (וכאן אני "משפץ" במעט דברים קודמים שלי), אם בעיני "רוח חולפת" או מישהו אחר מימוש הרצון הזה הוא בכלל "רע" לרוב. איני רוצה שמישהו ילמד אותי מהו טוב והייתי רוצה לחיות במקום שבו מתממש הטוב כפי שהרוב מבין אותו. לשאלתך השניה, אני מאד קיצוני בעניין זה. אני חושב שבמדינה אידאלית הרוב צריך להיות גם בית המשפט העליון, והוא צריך להיות הגוף העליון שמכריע בכל עניין שיש לו עניין בו, ואפילו אם לציבור היה עניין ודיעה בסכסוך קטן בין שכנים, הוא היה הפוסק העליון. ברור שברוב העניינים שמתנהלים בבתי המשפט אין לציבור רצון וזמן להחליט, ו*רצונו* הוא שגוף כמו בית משפט יטפל בכך, ושיסירו ממנו את הנטל הזה. אבל בשאלות חשובות שנתונות בפרוש בויכוח ציבורי, הרוב צריך להכריע. השופטים כמו חברי הכנסת והשרים עובדים למען הציבור שממנו הם גם מקבלים משכורת, ולא להפך. |
|
||||
|
||||
אולי אוסיף עוד משהו לתשובתי לשאלה הראשונה. שוב אחזור על דוגמה שהבאתי בדיון. תיארתי מדינה שבה יש מלך נאור וטוב שעושה כל הזמן מה שממש טוב לציבור, אבל הוא עושה זאת לפי הבנתו בהתאם לתחושות לבו הטוב. זו בכל זאת מונרכיה ולא דמוקרטיה, ולא הייתי רוצה לגור במדינה כזאת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |