בתשובה להאייל האלמוני, 06/03/06 21:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושבת שהעניין נעוץ בהתייחסות תרבותית: למעט מקרים פסיכיאטריים ממש, טיפול פסיכולוגי ממושך נתפס בעיני רבים כטיפול שיש בו משהו מן המותרות. אולי לכן מוכנים לגבות ולשלם עליו כל כך הרבה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה ודאי עניין של התייחסות תרבותית, אבל נראה לי שלא מדובר דווקא בדימוי של מותרות. הייתי אומרת שכמעט להיפך - שאצל הרבה אנשים טיפול נפשי עדיין נתפס כדבר מביש, המעיד על הפרעה חמורה ומשהו שאיננו רחוק כל כך ממחלת נפש. וזו אולי הסיבה שלא נאבקים בגלוי על הכנסתו המלאה לסל הבריאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ''מותרות'' אינה המילה המתאימה. התכוונתי לומר שהוא אינו נתפס כצורך בסיסי או קרוב לבסיסי. ומכל מקום נתפס כמשהו שלאדם מן היישוב אין צורך בו (ואם יש צורך, הוא כנראה ממש בצרות, ומכאן הבושה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה די מוזר, בעצם, לא? בימים שבהם ליקויי למידה, למשל, כבר אינם נחשבים בושה כלל. (או שאני טועה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט הולך ומשתנה בדור האחרון (אבל לוקח כמה שנים עד שרואים את האימפקט האפשרי, למשל הרחבה של שירותי בריאות הנפש שניתנים בסל הבריאות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |