בתשובה להאייל האלמוני, 23/02/06 11:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני באמת מאוד מקווה שהוא לא נעמד בשדה המערכה והתחיל להתווכח איתם. אגב, מה הוא עשה כשפגש אנטישמים בתוך הצבא האדום? לא אבוז לו כהוא זה, אם הוא נקט בגישה דומה לזו של איסאק באבל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התמונה שהוא מצייר במעט הסיפורים שקראתי, הוא של הזדהות עם הצד החזק. תהליך הקבלה שלו לחברתם כרוך גם במעשי אלימות כלפי חלשים. זה כרוך גם בהתנכרות ליהודים, קורבנות אלימות שנקראים בדרכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה האיש. ובאמת יותר מקובל ''איסאק'' מאשר יצחק (ופה ושם ''איזאק'' - לא הרבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. (על מנת למנוע אי אלו אי הבנות, אינני יודעת כיצד נהג הסופר עצמו, אני התכוונתי לאני המספר ב"חציית הזברוץ"' ו"האווז הראשון שלי") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אותו אחד. תלוי איך רוצים לתעתק את שמו. שים לב שבעוד שלמעלה כתוב יצחק, תחת התמונה למטה כתוב איסאק. להבדיל, ברשותי תרגום ישן של ''קריאת (ה)קרב'' של ליאון יוריס, (רק ששם קוראים לזה ''זעקת הקרב'') מאת אריה ירושלמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*איזו* גישה, לא *ב*איזו. (סליחה על ההערה, אבל הטעות הזו רווחת כאן מאוד. הנכון הוא לנקוט *אמצעים*, למשל. לא *ב*אמצעים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |