בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 21/02/06 22:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, התכוונתי למקסימום מקומי (ותיקנתי את עצמי בהמשך). והוא אולי נמוך ברמת האדם הבודד, אבל במצטבר, אני לא בטוח שצה''ל היה מצליח לעמוד במשימותיו ללא מקסימה מקומיים אלו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כיף לצה''ל, אבל הממקסמים המקומיים לא ממש נהנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל עניין של גישה. להזכירך, הנאתם של חייליו איננה בין מטרותיו המוצהרות של צה''ל. גם רבים מבוגרי פרוייקטי ''היוקרה'' הטכנולוגיים של צה''ל אינם בהכרח נהנים במיוחד מהשירות שלהם (למרות שבמקרה שלהם הסיבות מעט אחרות). באופן כללי, בד''כ דווקא החיילים הפחות ''איכותיים'' ביחידות הלוחמות הם הבעייתיים והממורמרים יותר (טוב, זה אולי לא מפתיע), למרות שכביכול התפקידים שהם ממלאים ''מתאימים יותר'' ליכולות שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאמרתי ''הנאה'' התכוונתי יותר לתחושת המיצוי העצמי - אבל אתה צודק. זה לא מתפקידו של צה''ל לוודא שהחיילים נהנים או ממצים את עצמם. הוא לועס ויורק כל עוד זה טוב בשבילו. (מה שכן, לדעתי גם הרבה מהממקסמים המקומיים היו מסוגלים לתרום לו הרבה יותר, אבל לא חשוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת שבה ישנם יותר אנשים המרגישים טוב עם עצמם ועם תפקידם תרוויח מהם יותר, בסופו של דבר, מאשר מערכת שלא מתחשבת ברצונם אלא בצרכיה (המידיים, יש לומר) בלבד. כל עניין ה''זה עניין של גישה'' אינו קשור מאחר והוא נוגע לאדם הבודד ולשאלה כיצד עליו לנהוג. הגישה הממוצעת, אם תרצה, לא תשתנה ולכן יש להתייחס למצב כאילו אין לנו שליטה על תחושותיהם של אותם אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח ביחידות הלוחמות, אבל אם נניח שהחיילים הפחות "איכותיים" משובצים בתפקידים תואמים - נהגים, טבחים, חימושניקים וכיו"ב, ונניח גם שהאמרה "הכי חשוב בצבא מי המפקד שלך ומי החברים שלך" היא נכונה (והיא נכונה) - מי המפקדים של החיילים הנ"ל? הרס"ר, רס"ר המטבח, מ"פ המפקדה - כמעט בהכרח האנשים היותר מעצבנים, רודניים ולא איכותיים בעליל, שאיש מאיתנו לא היה רוצה להיות כפוף להם1. אם אתה היית כפוף לעבד כי ימלוך, היית מאושר? 1 בבסיס המודיעין שהוזכר לעיל, אתרע מזלי להכנס למשרדו של הרס"ר על מנת לשאול יעה. הרס"ר סירב, כמובן, הואיל והיעה של הרס"ר קודש הוא. באותה הזדמנות זנתי עיני בתלונות שהוד רס"ריותו דפק באותו היום. השעה היתה 08:30 בבוקר, ועל השולחן נחה ערימה בגובה חצי מטר. באותו בסיס הייתי מקבלת תלונה בממוצע פעם בחודש (ואני דווקא השתדלתי להיות חיילת טובה, ואף היו לי שאיפות קצונה שסוכלו באיבן), ופיתחתי מיומנויות התחמקות ממשפטים (או שמא העילות לתלונה היו מטופשות במיוחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא היה רס''ר בצבא שראה את עיקר תפקידו ב''תיקון'' לשונם של החיילים (בד''כ תיקון משפטים תקינים לבלתי תקינים), ועיקר רגשי האשם שלו נסובו סביב העובדה שאיננו ראש ממשלה - על אף שהמדינה, בלי ספק, מצפה להצלתו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |