 |
|
 |
||
|
||||
 |
יעקב, ראשית, ברכותיי על הביקורת המשובחת שגם עוררה בי עניין לקרוא את הספר. ברצוני לגעת כאן בנקודה שהעלית במאמרך לאור דברים שכותב מילן קונדרה בספר המסות שלו "צוואות נבגדות". כוונתי להיותם של המספר וגיבור הסיפור, סאקי, לפי תאורך, דמויות שובניסטיות דוחות למדי, ולתביעתו של המחבר "להפריד את האיכות האמנותית של היצירה מן העמדות המובעות בה גם אם הן נגועות בגזענות או בהסתה". קונדרה מצדיק עמדה זו. לטענתו הרומאן במסורת התרבותית האירופית הוא בדיוק *התחום שבו השיפוט המוסרי מושעה*. במילים אחרות, מי שעושה לדמויות ספרותיות משפט שדה אינו מבין את השדה שבו הן פועלות. "השעיית השיפוט המוסרי אין פירושה שהרומאן נטול מוסר, זהו המוסר שלו," קובע קונדרה. זהו מוסר המתנגד להרגל האנושי לשפוט מיד, בלי הפסק, ואת כולם, לשפוט לפני שמבינים ובלי להבין. הנכונות הקדחתנית לשפוט היא מנקודת המבט של חכמת הרומאן, הטיפשות המתועבת ביותר, הרע המסוכן ביותר. לא שמחבר הרומאנים מערער באופן מוחלט על הלגיטימיות של השיפוט המוסרי, אלא שהוא שולח אותו אל מעבר לרומאן. "שם, אם מתחשק לכם, האשימו את פאנורז' [רבלה, "גארגאנטואה ופאנטגרואל"] על פחדנותו, האשימו את אמה בוברי, האשימו את ראסטיניאק, זה עניינכם, מחבר הרומאנים לא יכול לעשות מאומה בקשר לכך". בריאתו של שדה דמיוני שבו השיפוט המוסרי מושעה הוא מעשה בעל חשיבות עצומה. רק שם יכולים להתפתח ולפרוח דמויות של יחידים שנוצרו לא כדי למלא תפקיד בתור דוגמאות של הטוב והרוע, או בתור מייצגות של חוקים אובייקטיביים המתנגשים זה בזה (כמו בטרגדיה היוונית), אלא בתור "יצורים אוטונומיים, המתבססים על המוסר הפרטי שלהם, על החוקים הפרטיים שלהם." החברה המערבית מציגה את עצמה כחברה של זכויות-האדם, אבל לפני שיוכל להיות בעל זכויות "על האדם לבנות את עצמו כיחיד, לראות את עצמו כיחיד ולהיראות בעיני הזולת כיחיד". דבר זה לא יכול היה להתרחש בלי התנסות ממושכת באמנויות האירופיות בכלל והרומן בפרט, המלמד את הקורא להיות סקרן לגבי הזולת ולנסות להבין אמיתות שונות מאלה שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, תודה על המחמאה. לגופו של עניין, זו בדיוק הנקודה שרציתי להעלות - אף על פי שהדמויות הן "שוביניסטיות" (אם נפעיל עליהן לרגע את אותו משפט שדה אסור), אין הדבר גורע מאיכותו של הספר. שאלה - האם האוטונומיה הזו, שיש כביכול לדמויות ספרותיות (לא להישפט על תכונותיהן השליליות) אינה יכולה להטיל אור על יחסינו לתכונות אלו במובן הממשי? כלומר "אילו רסקולניקוב היה חי איתנו, הוא היה אינטלקטואל חסר-רגש וקר, ואילו סאקי היה מזדמן לשיינקין, היה זוכה למכות נאמנות?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על המספר ב''לוליטה'' של נאבוקוב או על אלכס מ''התפוז המכני''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את ספר המסות האמור, אך אחוש ואקראהו - דומני, על פי הציטוטים, שיש בו משום דע מה שתשיב לאפיקורס - או, ליתר דיוק, למבקרים הנוטים לאחוז בטיעון המוסרי, ונזדמנו לי כבר כמה כאלה, ויש להניח שעוד יזדמנו בעתיד. כך או אחרת, בעלי התגובות כאן יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהמחבר - האמיתי או המדומה - קורא את תגובותיהם בעניין ובעונג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי לכם כוחו של ''האייל הקורא''. מעולם לא ראיתי בעיתון ביקורת על ספר כלשהו שמחברו זכה להגיב עליה בזמן אמת. כמובן, תמיד אפשר לכתוב מכתב נזעם למערכת, אך אין ודאות שהוא יפורסם. המדיום הנוכחי מאפשר לעשות זאת - בתנאי שלסופר יש גישה למחשב, כמובן. משום מה אני מתקשה לדמיין את א''ב יהושע ודומיו משתלבים בפורום כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אם אתה רואה את דוד גרוסמן כדומה לא.ב, הרי שאם צאת ספרו "מישהו לרוץ אתו" השתתף הגרוסמן בפורום ששמו היה כשם הספר ב- IOL זצ"ל, וענה לשאלות הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון היקר, הוצאת לי את המילים מהפה, ניסחת אותן יותר טוב והעלית אותם לדפי האייל. התגובה שהעלית פה יכלה לחסוך לי כל כך הרבה מורת רוח במאבקים חסרי תכלית עם קוראים מוסרניים השואפים לחפש בספרות אוטופיה מחוסרת מגרעות אנושיות ואידאולוגיות. תודה. והלוואי שכל אחד מאותם קוראים קשי עורף היה קורא את התגובה הזו שלך. ותודה לד''ר דריהר שהביא את הספר לידיעתי. הוא בהחלט נשמע ספר מסקרן למדי. בברכה, עידו הרטוגזון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |