בתשובה ללונה, 12/02/06 15:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עברתי שניים וחצי איבחונים בחיים שלי. שניים בילדות, ועוד חצי מבחן אצל המאבחן של האוניברסיטה. ולא, אני לא יודעת שזה לא ממש קשה לרמות שם. אני במיוחד מתקשה להבין איך מרמים את המכשיר שקורא גלי מוח. מעבר לכך, אני יודעת בבירור שזה אף פעם לא עלה לי. ושלפני מספר שנים איבחון ב''ניצן'' היה עולה כאלף שקל. לפי דעתי הבעיה הקשורה בנושא היא האופן שבו אנשים מסויימים ששים להשתמש במילה ''מפונק'' באותו משפט עם מילים כמו ''ליקויי למידה'', ''מיגרנה'', ''ראומטיזם'' וכדומה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האיבחונים שעוברים לזיהוי ליקויי למידה לא כוללים מדדים פיזיולוגיים (להוציא אולי מבחנים של בדיקת הפרעת קשב וריכוז, וגם הם לא כוללים מדדים פיזיולוגיים ישירים), ובמשך הרבה שנים עצם הפנייה לאבחון היתה ערובה כמעט מוחלטת לקבלת הקלות בהמשך. אלף שקלים לאבחון הם לא סכום זניח. הזילות של קבלת ההקלות היא זו שגורמת לכך שאנשים הופכים את המונח ''לקות למידה'' לסינונים ל''פינוק'' או ''עושר''. אם ההגדרות היו סלקטיביות יותר הדבר היה הוגן לא רק כלפי הילדים שאין ביכולתם ''לקנות'' את ההקלות, אלא גם עבור אותם ילדים שזקוקים להן באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורש לשימוש במילים ''פינוק'' ו''עושר'' בהקשר ישיר לקשיים מוטוריים ואחרים, קדום יותר מקיומה של ועדת החינוך המיוחד במדינת ישראל. הוא קשור לתופעות של חוסר סובלנות, וצורות מחשבה ספרטניות בכל הנוגע לנושאים חינוך, ילדים, ודמותו של ''היהודי החדש''. בכל מקרה, אם אי פעם פגשתי לקוי למידה מזוייף, אז לא שמתי לב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |