בתשובה לאיציק ש., 10/02/06 13:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
===>"עמדתו של דורון היא שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל-נקודה". אני לא בטוח שזאת עמדתו, וגם אם כן, אני לא בטוח שזה צריך להפריע. אני הרי לא טוען שהוא טועה. בהחלט ייתכן שה' הועיד את הארץ (כולל השטחים) לעם היהודי. השאלה היא האם אנחנו חייבים לממש את הזכות הזו דווקא עכשיו. האם זה כדאי לנו. גם כשעם ישראל היה בגלות 2000 שנה, הארץ הייתה שלו. אבל הוא לא מימש את זכותו עליה. ויש שסברו שהציונות היא "דחיקת הקץ" ולא ראוי שתוקם מדינה של יהודים לפני בוא המשיח. אפשר להסכים עם הדעה שארץ ישראל הגדולה שייכת לעם היהודי ועם בוא המשיח היא תהיה כולה שלנו וכולנו נקיים מצוות והמדינה תהחה מדינת הלכה. אבל עד שיבוא המשיח, נדמה לי שאין צורך להתווכח על זה. השאלה הבוערת היא מה עלינו לעשות עכשיו - בעודנו מחכים. -- חלק מהציבור היהודי (החרדים) סבורים שאין להקים כאן מדינה יהודית בכלל משום שממילא רוב תושביה אינם יהודים כשרים. -- חלק אחר בציבור היהודי (האמוניים) סבור שיש להשתלט - רגב אחר רגב - על כל ארץ ישראל וכך לדחוק במשיח להאיץ את פעמיו. -- חלק אחר בציבור היהודי סבור שיש לקחת מה שאפשר לקבל בהסכמת אומות העולם ולהתפתח ולהתחזק עד בוא המשיח - שאז נקבל את הכול ממילא. שלושת הקבוצות הם יהודים טובים שאינם מתכחשים לכתוב "לך אתן את הארץ הזאת ולזרעך עד עולם". הויכוח הוא רק פרקטי ונוגע בתזמון: האם לקחת עכשיו בכוח או לחכות לאחר כך. מסתמן שרוב מכריע בעם מעדיף לחכות שההבטה האלוקית תמומש בידי שמיים ולא בכוחינו ועוצם ידינו. השאלה היא אם דורון וחבריו יכולים לחכות עם כולם או שהם מתעקשים ללכת כל כך רחוק "לפני המחנה" עד שהם עלולים לאבד את הדרך חזרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדעה שאם אלוהים רוצה לתת לנו את הארץ, בבקשה - בלי מלחמות. שירשום בטאבו, בהתאם לחוק, שיסדיר את העניינים בנוגע לתביעות אחרות, ואז נשב כאן בשקט. עד אז - צריך להתארגן עם מה שיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===> "... ואז נשב כאן בשקט." נו, אז גם את{1} מאמינה בהבטחות של התורה: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". כאמור, כולם יהודים מאמינים. --- {1} תגובה זו נכתבה בלשון נקבה לשם נוחיות בלבד והיא מיועדת לשני המינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבטחות של התורה לא מאוד מספקות במקרה זה. קודם כל, כבר לא מעט זמן ש"גוי אל גוי" לא נושא חרב. אז מה? היה רלוונטי יותר להבטיח שלא יישאו יותר כלי משחית רציניים מאלה. אישית גם לא מפריע לי ש"לומדים" מלחמה, רק שמבצעים אותה. בקיצור, רצוי שאלוהים יתקדם עם הזמן ויפעל בהתאם למצב במאה ה-21. הוא לא יכול להישאר עם מנטרות של לפני הספירה אם הוא רוצה לשמור על מקומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, שיכתוב התורה קצת גדול עלי. והצעות יעול לאלוהים שמעתי ששולחים דרך החרכים באבני בכותל. תנסה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה צריך להיות כתוב? לא יפיח גוי אל גוי גז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לא יקום גוי על גוי להרגו ולא יעשו עוד מלחמה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נוגע כאן ללב הבעיה בין החילוניים לאמוניים. התהום שמפרידה ביניהם נוגעת למקור הריבונות במדינה. ברגע שמקור הריבונות הוא האלוהים והם מאמינים באמונה שלמה שאחת המיצוות החשובות היא יישוב א"י וחל איסור חמור להעביר חבלי ארץ לגויים- אז לך ונסה להתדיין עימם על הריאליה הפוליטית. לצערי הרב המאמר של ז'בוטינסקי-קיר הברזל-תקף, רק שבמקרה הזה הערבים שם הם האמוניים של היום. הפלסטינאים נדמה לי, כבר קיבלו את המצב שלא יוכלו להשמיד אותנו וצריכים להתפשר- גבולות 67 היא פשרה מחוסר ברירה. גם החמאס יגיעו לזה- אם כבר לא הגיעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ובכל זאת יש הבדל. על התהום הפעורה בין החילוניים לאמוניים יש גשרים של אינטרס משותף וחלום משותף, בעוד שקיר הברזל בין הישראלים לערבים איננו ניתן לגישור - הם רוצים שאנחנו נלך ואנחנו רוצים שהם ילכו. לכן הפתרון הרצוי עם הערבים הוא הפרדה והפתרון הרצוי עם האמוניים הוא הכלה. אבל יכול להיות שאותה דרך מובילה לשני הפתרונות הללו. ז'בוטניסקי אומר במאמרו ש''עם חי מסכים לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד. רק אז מאבדות קבוצות קיצוניות שסיסמתם היא ''בשום אופן לא'', את קסמן, וההשפעה עוברת לידי הקבוצות המתונות''. קיר הברזל עם האמוניים הוא שלטון החוק הדמוקרטי. לכן, צריך להקפיד שלא יווצרו בו סדקים. רק אז יאבדו קבוצות קיצוניות שסיסמתם היא ''בשום אופן לא'', את קסמן, ויהיה אפשר לקוות שהם יצטרפו אל רוב העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי התוכן של המילה-הכלה. האם מלכלות או להכיל? מי צריך להכיל? האמוניים או אנחנו? מדוע אני חושב שתפסת קיר הברזל תעבוד איתם? כי הם אינם יכולים לקבל הכרעות דמוקרטיות; הם יכולים לקבל דינא דמלכותא. לדמוקרטיה יש אצלם משמעות כל עוד היא אינה מתנגשת עם ציוויי האלוהים. לזה אני מתכוון במונח-"מקור הריבונות". כשמקור הריבונות אינו העם אז זו איננה דמוקרטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שעל החילונים לנסות להכיל. להבנתי אין לא לחילונים ולא לאמוניים אינטרס להיפרד. לכן בקיר הברזל שבין שתי הקבוצות האלו צריך להשאיר שער שהוא, כדבריך, דינא דמלכותא. אם האמוניים לא יכולים לקבל את הדמוקרטיה הם יכולים להתיחס אליה כשלטון זר וזמני - עד בוא המשיח. אבל עד אז הם חייבים לקבל את דינו, פשוט כי אין ברירה. אם המשיח יבוא, במהרה בימינו, יצטרפו החילוניים לאמוניים ויקימו את מדינת ההלכה. אם לא, שימשיכו לחכות בדור הבא כמו שחיכו בסבלנות כבר 2000 שנה. לי זה נראה פתרון עדיף מבחינה פרקטית על הקמת מדינת יהודה, בגודל בערך של מצדה, מעבר לגדר. הרי גם הרבנים לא רוצים להתאבד עם מאמיניהם. חוץ מהשער הזה, אני מסכים איתך שאסור להשאיר סדקים בקיר הברזל. על הרוב להבטיח שהמיעוט האמוני לא יעלה על דעתו את האפשרות לכפות על הרוב את דרכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השער קיים גם קיים. נדמה לי שהאמונים חושבים אותו הדבר רק הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם לא הרוב. וכשהם יהיו הרוב אז ממילא יבוא המשיח ונעשה כרצונם, מרצונינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לחילונים אין אינטרס להיפרד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בהנחה שאתה עדיין מחזיק בדעתך זו גם היום). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |