 |
לאלאלאלא... זה הניסוח שלי, אני מודה. אני אנסה שוב: למיטב הבנתי, כדי שהגנת ההגנה העצמית תעמוד לו לנאשם, עליו לבסס אותה על משהו. כלומר, הוא צריך להוכיח ולשכנע שהפעולה שפעל היתה הכרחית - או לפחות סבירה - כדי להגן על עצמו. אולם הוא לא חייב לשכנע את ביהמ"ש שכנוע מוחלט בטענתו זו: די שהטענה תתקבל על הדעת באופן שיספיק כדי ליצור ספק סביר באשמתו המקורית של הנאשם, כדי שההגנה תתקבל. רוצה לומר: עוצמת הטיעון שעל הנאשם לבנות כדי להציל את עצמו היא, במתכוון, חלשה יותר מעוצמת הטיעון שנדרשת כדי להרשיע מישהו (במקרה זה: את זה שתקף את הנאשם). המצב הזה מבטא את העובדה שבמודע ובמתכוון, המערכת בנויה כדי לעשות את החיים קלים לנאשם וקשים לתביעה. הנאשם צריך רק לעורר ספקות סבירים. התהייה המקורית שלי היתה, אם כן, האם מכיוון ששוללים את הצידוק "פעולת-ענישה" ביחס לפעולה כנגד בן-לאדן, ומדובר בפעולת-מניעה או הגנה עצמית - האם משום כך מספיקה הוכחה "חלשה", או שיש להקשות על ארה"ב כפי שמקשים על תובע, ולדרוש הוכחה "מעבר לכל ספק סביר" (שזהו, למיטב זכרוני, הנוסח בו השתמשת במקור).
אני מבין שקשה לך לענות על שאלת האופן בו הקייס נגד בן-לאדן צריך להתברר. עושה רושם שכעת ארה"ב מעוניינת לעשות זאת בזירה המדינית רוויית-האינטרסים ("הוכחות" תסופקנה, כך הם אומרים, למדינות הערביות שדרשו אותן) ובזירה התקשורתית, ולא בזירה משפטית, שהיא קפדנית וקשוחה בהרבה (ואולי היחידה שבאמת מאפשרת ייצוג לצד שכנגד, גם אם אינו נוכח, והכרעה לגבי טיב הראיות וסבירות הספקות).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש