|
||||
|
||||
אכן, אין ספק שפרעות קישינב והפוגרומים בתרפ''ט (ולהיפך) מחווירים לעומת מראות הזוועה העמונית. קלגסי צה''ל, שאך כפסע היה ביניהם לבין פצצת אטום על הנוער העדין של עמונה, השתמשו בכל כלי משחית אחר כדי להשמיד את אותם פרחים מדהימים וחסרי אונים, היושבים ושוקדים על תלמודם שהתורה בלבד בידיהם. נוער שלא הרים את ידו מעולם אלא בברכת חברים זוהרת, נאלץ ללכת כצאן לטבח. הלב נשבר. |
|
||||
|
||||
"זו היתה פלנטה אחרת, ומי שלא היה שם לא יבין לעולם" (מנורה חזני מפונת חומש, שבאה אתמול עם התינוק לסייע לאנשי עמונה במאבקם) |
|
||||
|
||||
צריך להודות שזה מצטלם נורא ואיום. |
|
||||
|
||||
אין לי שום דבר טוב לומר על מי שמביא את התינוק שלו למאבק, בין אם אלים או לא אלים. |
|
||||
|
||||
זאת שיטה שמלאנית ידועה-השקר הוא נר לרגלי לא מעט ממכם.במונחים של מעשי מדינה זה אולי חמור לא פחות -אבל בכל מקרה לכך הייתה ההשוואה,אגב,בפעם הבאה שמישהו מספר לך על מאורעות תרפ"ט-תמשיך להיות אוי וויי חוכם וסטנדאפיסט בחסד עליון ותענה לו : "אכן אין ספק שאושוויץ ומיידאנק מחווירים למראות הזוועה בחבון". כלומר,מה הקשר בין מחט לתחת? לא צריכים הרוגים כדי להגדיר מעשים כאיומים.וחוץ מזה -עזוב אותי בשקט,אני לא מצפה משכמותך לתגובות ענייניות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |