|
||||
|
||||
אם הבנתי את דבריך נכון אף אתה מצטרף לג. שמעון, לשי כהן ואחרים , שכל אחד בדרכו שלו מוצא את אירוע הפגיעה בארצות הברית אירוע חיובי מבחינת האינטרס הישראלי. האם אתה חושב שהפגיעה בארצות הברית תביא לשקט כאן ? איך אתה מגיע לזה ? צר לי שאיני יכול להצטרף לחגיגה שמשותפת למי שהגיעו מקצוות שונים של הקשת הפוליטית. מה שמסתמן עכשיו נראה רע. האמריקאים פועלים באופן לא נכון, גם מבחינת האינטרס שלהם, וישראל תוכל רק להיפגע מהמדיניות האמריקאית הזאת. האמריקאים, כיוון שלא הצליחו להגדיר היטב את הקבוצה שפגעה בהם, עשו לעצמם חיים קלים, והגדירו אותה די באופן סתמי כך: כל מה שבתוך אפגניסטן זה "רע". כל מה שמחוץ לאפגניסטן זה "טוב". ה"טוב" כולל מדינות כסוריה וכאיראן שהיא מסוכנת כל כך שאירוע שני המגדלים התאומים יכול להיראות גן עדן לעומת אירועים שהיא עלולה ליזום מבלי שאפשר יהיה לדעת שהיא המקור. ואת ערפאת אחד מאבות הטרור דוחפים גם כן לקבוצת הטובים. בתוך ה"טוב" ישנם שני איים. האחד הוא סאדם חוסיין שהוא כל כך "רע" שאינו יכול להיות חלק מה"טוב", אבל בתוך מהלך האירועים הנוכחי הוא נמצא בצד, ואינו משחק בתפקיד מוגדר. האי השני הוא אנחנו. התבטאויות שונות של מנהיגים בעולם הערבי ובמערב אירופה, מדביקות לנו בצורה איטית אבל עקבית את תפקיד הסיבה לרוע. היטלר ניסה בזמנו להדביק ליהודים את הסיבה למלחמה. הוא לא הצליח כל כך לשכנע בכך, אבל היום נראה שמדינות מערב אירופה ממש מתנדבות לאמץ את ההתייחסות הזאת לישראל. עד כה ההתבטאויות היו די עקיפות וזהירות, אך אני צופה שהדברים יחריפו. וזה יגיע גם לאמריקאים. זו דרך החשיבה האמריקאית המסורתית של הגופים הקובעים. אולי בתוך דעת הקהל באמריקה ובקונגרס, ישנה כרגע הזדהות עם ישראל, אך זאת תופעה חולפת, שמדיניות פקידי משרד החוץ ההיסטורית תגבר עליה במשך הזמן. איני מבין כלל את האופוריה אצלנו. האירוע הזה הוא רק מכל הבחינות, גם מבחינתנו. . |
|
||||
|
||||
החליפו ''רק'' ב-''רע'' בשורה הליפני-אחרונה. |
|
||||
|
||||
אני מאשר את התיקון למרות שנעשה ע''י מתחזה. |
|
||||
|
||||
חשבתי שרק כותב המאמר המקורי או מערכת האייל יכולים להגיב על רקע חום. חשוד מאד. מאד. |
|
||||
|
||||
מסתבר שטכנית תמיד אפשר. אבל נתבקשתי בזמנו לעשות זאת רק בתגובות שקשורות במאמרים שלי. לנוכח ההתחזות הרשתי לעצמי, כדי שיהיה ברור מי המתחזה ומי אני. הכל בסדר. אל תדאג. ומה מהות החשדות שלך ? |
|
||||
|
||||
חוץ מזה, שמי מופיע בספר הטלפונים. אתה יכול לצלצל ולברר. |
|
||||
|
||||
כלומר, *אתה* תמיד יכול, אבל מתחזה (או אני) לעולם לא יכול. אוקיי, הבנתי. לדעתי, כדאי שהתוכנה של האייל תמנע התחזויות. החשדות היו כלליים... מסוג החשדות שמתעוררים כשמשהו נראה לא-בסדר. לרגע לא חשדתי *בך*. |
|
||||
|
||||
לדעתי, לא כדאי שהתוכנה של האייל תמנע התחזויות. ואני מיץ פטל האמיתי. או שלא. היינו הך. |
|
||||
|
||||
גם אתה יכול. כתוב מאמר לאייל. |
|
||||
|
||||
גם אתה יכול. כתוב מאמר לאייל. |
|
||||
|
||||
לא. אני מבקש שלא תצרף אותי לרשימה הזו. אין לי דעה מכרעת בשאלה האם זה טוב או רע ליהודים. התשובה לשאלה הזו תלויה במה שארה"ב תעשה בחודשים ובשנים הקרובות. בגדול ארה"ב יכולה לפעול באחד מהכיוונים: 1. הכיוון שאתה מדבר עליו. טיפול נקודתי במבצעי הפיגוע. סימנים לכיוון הזה הם בניית קואליציה כמו שהיה במלחמת המפרץ, הכוללת את מדינות הטרור כמו אירן, לצורך פגיעה (למשל)בבין-לאדן במגמה להרתיע את שאר עוכרי אמריקה. 2. טיפול בבעיה מהשורש. מלחמה שמטרתה חיסולם הפיזי של המשטרים הדיקטטורים העוסקים בטרור. ואי"ה דמוקרטיזציה. *אין צורך להכריע בשאלה מי אחראי לפיגוע בניו-יורק* עדיין מוקדם לדעתי לקבוע מהוא הכיוון. ישנם סימנים לכאן ולכאן. קואליציה הכוללת מדינות טרור היא סימן לכיוון הראשון, מצד שני, אי אפשר להילחם נגד כולם ביחד, כלומר יתכן ומדובר בפוליטיקה לטווח קצר. הקפאת חשבונות בנקים בכל העולם (צעד דרסטי חסר תקדים(?) נגד יסודות הכלכלה האמריקאית) הוא סימן לכיוון השני, מצד שני עצם הפומביות של ההכרזה על הקפאת החשבונות היא סימן לביטול כוונה אמיתית שכזו. לסיכום, יתכן ויעברו חודשים עד שאוכל להביע דעה מכרעת, לעומת זאת אם באופן מפתיע (לא יפתיע אותי, אבל בכל זאת) יפתחו האמריקאים דווקא במלחמה נגד המשטר באירן (מדינת הטרור מספר אחת, שטומנת בחובה סכנה אמיתית לארה"ב גם בטרור ובעתיד הלא רחוק גם במלחמה ממש), אוכל לומר שהכיוון המסתמן הוא הכיוון השני. כמו כן, יכל להיות שאפשר להגיע למטרה השנייה באמצעים אחרים, למשל במימון מחתרות אידיאולוגיות ו/או גריליות דמוקרטיות במדינות הטרור. ברצוני להדגיש שאין הכוונה למה שעשו האמריקאים עד היום למשל כאשר מימנו את בין-לאדן (אירגון טרור שבאופן זמני מטרותיו עלו בקנה אחד עם האנטרס של ארה"ב בטווח הקצר) במלחמתו נגד ברה"מ – אני מדבר על משהו שונה לחלוטין. המקור לפסימיות הוא הנסיון באזלת היד של ארה"ב בעשרים השנה האחרונות, מאז מלחמת ברה"מ-אפגניסטן, דרך מלחמת המפרץ, ועד לפעולותיה בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המקור לאופטימיות הוא שהפיגוע בניו-יורק הוכיח שהמדיניות הקודמת הוכיחה את עצמה ככושלת, הסכנות שהיו ידועות עברו לרמה של המודעות, וראינו נכונות לשבירת כלים למשל בהקפאת חשבונות הבנק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |