בתשובה להאייל האלמוני, 24/09/01 17:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. צר לי שאני מגיבה על תגובה של אדם אשר חושש מסיבה זו או אחרת לחשוף כינוי קבוע, אך עדיין לא קם האדם שיגרום לי לוותר ולא לומר את המילה האחרונה. ב. ציינתי ואני מציינת שוב. אני לא חברה של מיץ פטל. הוא חבר שלי. צאו וחישבו מה ההבדל בין השניים, לאחר שתחשבו, כדאי שתקראו כל הודעה פעמיים לפני שאתם מגיבים עליה תגובה חלקית. ג. ראשית תגובתי בנוגע למיץ פטל (זו שאליה מוביל הלינק מעל) מצוטטת למעשה מספר הילדים הידוע. אני מצרה על כל אלה שלא יודעים לעשות את הקישור.בנוסף לכך, כתבתי את שכתבתי בידיעתו ואיני מוצאת כל צורך להתנצל על כך. בנוסף, אם למי מכם יש בעיה עם אופן התבטאותי, אשמח אם תפנו את הביקורת ישירות אלי ולא אליו. הוא אינו אשם בקשיי ההתנסחות שלי. ד. ולעניינו, קרי - המאמר הנ"ל. מזה מספר ימים, מתנסחת כאן גב' שלומית לוי באופן שגורר תגובות ענייניות יותר ופחות. רבות מהתגובות מתייחסות לסגנונה ה"מרחף" משהו והמנותק מההווייה הישראלית העכשווית. על מנת לרענן את הזיכרון, תחילתן של התגובות כללה דיון על ציצים. השאלה הנשאלת היא - האם לגברים מותר ולנשים אסור? האם אני היחידה ששמה לב לעובדה שהגברת לוי התעלמה מתגובות שנכתבו ע"י שמות נשיים והגיבה אך ורק לגברים שבחבורה? בנוסף לכך, מאמרו המצוין של מר גלבץ, פותח בציטוט שירה של יונה וולך. אני סמוכה ובטוחה שכאנשים תרבותיים, אתם מודעים לטקסטים נוספים של המשוררת הדגולה ויודעים עד לאיזו רמת בוטות היא מסוגלת להגיע. נקודת המוצא שלי היתה שקהל הקוראים, כמי שמתמצאים בפסיכולוגיה על קצה המזלג ומצטטים ממשנתו של ז. פרויד, יקבל בהבנה שימוש במילים בוטות על מנת לחדד נקודה מסוימת. צר לי אם פגעתי במי מכם בהודעה זו, זו לא היתה כוונתי. פרט לכך, איני מתכוונת להתנצל על דעותי או על אופן התבטאותי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גברת יולי הנכבדה, פנייתך בגוף שני רבים אל קהל הקוראים הינה מתמיהה משהו, בהתחשב בעובדה שהיה/היתה זה/זו - טכנית לפחות - אייל/ת אלמוני/ת ובודד/ה אשר ישב/ה וחיבר/ה תשובה צייקנית זו. מבחינה זו אינני רואה כל טעם וסיבה להתנצל ולהסביר אפולוגטית את אשר אינו טעון כל הסבר, לבד אולי מצורך הבנת הערתך המשעשעת-מאיימת בדבר הקשר החד-כווני בינך לאדם המתקרא מיץ פטל, ובדבר צורך קריאתן הכפולה של תגובותייך 1. בברכה א. מאן 1 ציטוט: "ציינתי ואני מציינת שוב. אני לא חברה של מיץ פטל. הוא חבר שלי. צאו וחשבו מה ההבדל בין השניים, לאחר שתחשבו, כדאי שתקראו כל הודעה פעמיים לפני שאתם מגיבים עליה תגובה חלקית." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן הנכבד. כמובן שהצדק עימך. נוסח התשובה נבע מסערת רגשות מסוימת שנבעה מתחושת ההתקטננות של אותו אלמוני אי לכך ובהתאם לזאת, תגובתי ממוענת אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא ראי העניין כסגור. עלייך לכתוב ולרשום כל מילה וביטוי אשר נראה לך נכון ומתאים אינטואיטיבית - למורת רוחו ו/או לקורת רוחו של כל מגיב ומגיבה באשר הם, ללא כל פחד וללא כל מורא. הדבר החשוב היחידי - לשיטתי - בשימוש מכוון ומחושב במורפימים 'גסים' הינו ההקפדה על בהירות ורמת כתיבה גבוהה ומתבקשת 1. שילוב זה מצוי הן בכתבי יונה וולך, והן בכתבתו המרתקת של מר בן יעקב 'הקומיקאים שאמא ואבא לא ירצו שתכירו'. בברכה א. מאן 1 בהתאם לסוציאליזאציית הז'אנר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתך היא וודאי לחיברות הסוגה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |