בתשובה להמסביר לצרכן, 16/01/06 23:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בודאי. מרקס היה רק בן אדם. יש לו לא מעט כתיבה על חירות. חלק גדול מדבריו קשורים לתקופתו ואינם רלונטיים לתקופתינו. המניפסט נכתב ב-1848 -אביב העמים. המהפכנות עמדה אז באויר בכל מיני תחומים. הכשלון הגדול ביותר של התיאוריות של מרקס לא היה בברית המועצות; עליה אפשר לומר שהיא לקחה את החלקים המוסדיים של המניפסט אך לא דברים נוספים אצלו. הכשלון הגדול שלו ושל התנועה הסוציאליסטית היתה התבוסה שלה ללאומנות. הצעדה הנלהבת של הסוציאליסטים לשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל שאני לא מצליח לעקוב אחריך. - על מה אתה אומר "בודאי"? - עד כמה שאני מבין, כשמרקס מדבר על חירות זו החירות האוטופית של ביטול העבודה - כשכל אחד מקבל לפי צרכיו ונותן לפי יכולתו. זה נשמע נהדר אבל אף פעם לא הצלחתי להבין מי ואיך קובעים כמה אנחנו צריכים וכמה אנחנו יכולים לתת. הלא מי שיקבע את זה הוא דיקטטור. ונמצא שיש לנו חירות דיקטטורית. אתה מכיר עוד רעיונות על חירות שיצאו מבית מדרשו של מרקס? לגבי הלאומנות, אתה צודק. לי נדמה שבתקופה של מרקס היו שלושה "תאגידים" מתחרים: A) אלה שחילקו את העולם לפי אלוהים-שלנו ואלוהים שלהם. B) אלה שמחלקים את העולם לפי המעמד-שלנו והמעמד שלהם. C) אלה שחילקו את העולם לפי הלאום שלנו והלאום שלהם. בתחרות החופשית ההיא זכה תאגיד C בנתח הארי של השוק, בעיקר בגלל ששיתף פעולה עם תאגיד A. תאגיד A (שלמעשה המציא את הענף והיה בעבר מונופול) הצליח לשמור על נתח שוק מכובד. תאגיד B נכשל כישלון חרוץ מאחר שהוכח שהמוצר שלו - חלוקה למעמדות - מיותר לגמרי בעידן המודרני. אבל זה לא מפריע ליורשי התאגיד (הניאו) להמשיך ולנסות למכור את הבלוף. וכמו עם כל מוצר (אפילו דפוק), יש תמיד כמה שקונים אותו. יש גם כאלו שחושבים שכל הענף (של חלוקה מלאכותית לשלנו ושלהם) מיותר וכל המוצרים בענף הזה מיותרים. כמו שבענף המזון המהיר אין הבדל מהותי בין מקדונלד לבורגר-קינג והעובדה שמקדונלד מוביל, בתקופה מסוימת, לא אומרת שהוא יותר טוב אלא רק שקידום המכירות של התאגיד הזה התאים יותר לסביבה באותה תקופה. מאחר שכל הענף דפוק הם מחרימים את כל התאגידים שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרקס אינו מדבר על ביטול העבודה אלא על צורה אחרת שי יחסי עבודה. אינך יכול לנתח את דברי מרקס כמו שאתה מנתח את התנ"ך. צריך להתייחס אליהם יותר כאל פובלוציסטיקה שהיא תלויית מקום ונסיבות. ושוב, הבנת שנת 48 היא קריטית כמו שהבנת שנת 1870 היא קריטית- הקומונה הפאריסאית. התנועה הסוציאליסטית באירופה איננה רק מרקס. מאפיינים אותה חיבוטים אינטלקטואליים רבים מאד. הלא אחד הסוציאליסטיים- ברנשטיין הציע את מה שנקרא הרויזיוניזם- התחשבות בנסיבות המשתנות. אין לי כרגע פנאי ואני מתנצל ופורש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |