בתשובה לרון בן-יעקב, 15/01/06 21:52
בירגיט נילסן ניפטרה 361364
שוקי שמאל • בתשובה לרון בן-יעקב יום א', 15/1/2006, 23:59
אני לא מכיר אף מחבר אופרות שמשתמש בכל כך הרבה אלים, אלים למחצה וגיבורים מיתיים ועל-אנושיים. לא ממש מתכון טוב לתאר את החיים. נדמה לי גם שהאנסמבלים הקטנים שאתה מתאר הם תוצרים של עידן הצנע הפוסט מלחמתי. בחייו של ואגנר נדמה לי שכל יצירותיו הוצגו בהרכבים גראנדיוזיים שלא היו בשום אופרה אחרת עד אז (עם סוסים ובלעדיהם).
בירגיט נילסן ניפטרה 361373
רון בן-יעקב • בתשובה לשוקי שמאל יום ב', 16/1/2006, 0:26
האם יש לך סימוכין לזה? איזה ליברית קורא להרכבים גרנדיוזיים כאלה? נחזור לאופרה הוולקירות - המערכה הראשונה מתחילה עם זיגמונד וזיגלינדה. אח"כ מצטרף הונדינג, בשלב מסוים מצטרף ווטאן ועוזב, אח"כ נשארים זיגמונד וזיגלינדה. שעתיים. כל מתנהל בביתם של זיגמונד והונדיג, מין חצי מערב מתחת עץ ענקי (או וריאציה על הנושא, תלוי בהפקה). במערכה השניה שרים ווטאן, ברונהילדה, פריקה, זיגמונד וזיגלינדה, והופעה קצרה של הונדיג. המערכה השלישית נפתחת עם שמונת הוולקירות בצרוף ברונילדה על פיסגת הר ואחרי כמה דקות שירה, השמיניה עוזבת והאנסמבל הקטן ממשיך לשיר, עד הסיום המרטיט והארוך של הדו-שיח/מאבק רגשי-לוגי בין ווטאן וביתו ברונהילדה, שמסיימת את אופרה ישנה על סלע מוקפת מחסום אש.

המקום היחידי להרכב גרנדיוזי הוא אולי ההופה הקצרה של הוולקירות, ונדמה לי שבכמה הפקות העלו סוס או אבזר בימתי שניראה כמו סוס.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות