|
||||
|
||||
אולי ספר של קריקטורות ( לעולם לא אקרא, כאילו?). |
|
||||
|
||||
לא. עוד רמז: בהקדמה מוזכר הסנטור יעבץ (כאילו, זה היה מזמן). לגלות? |
|
||||
|
||||
נו טוב, אין הרבה סיכויים שחבר'ה פה קראו את הספר. מדובר ב"כדאי לך לדעת: 411 עצות לעקרת הבית" שכתבה עופרה בורלא-אדר. הדפסה ראשונה - מאי 1975. ההקדמה די משעשעת: "מאחר שבשום פנים ואופן לא אקרא את הספר הזה, כאמור, יישארו לי סתומות לנצח כל הדרכים מתוחכמות הללו לשיפור תנאי הסביבה בביתי, החל בגילוי ביצים ישנות הצפות הפוכות על פני המים כדגים מתים, וגומר בסוד המקצועי כיצד לתלות מכנסי ג'ינס שיישארו מקומטים... "המחברת נותנת ערבויות, שהיא ניסתה באופן אישי את כל הפאטנטים שלה הלכה למעשה, פרט למריחת מאיונז בשערות, זה בכל זאת יותר מדי. היא אף נוהגת ליצור מדי פעם בעיות חדשות בביתה כדי לפתור אותן למען האנושות, כגון ניצול סרט ישן של מכונת כתיבה בתור חוט אידיאלי לתליית כביסה כחולה, והשימוש בנסורת של אגוזים במקום קשקשים בשערות - אם כי ייתכן, שאת שתי העצות האחרונות אני המצאתי בהשפעת הספר". (ברקת, לא מאמינה איך היא מבזבזת זמן עבודה יקר). |
|
||||
|
||||
הי! דווקא קראתי את הספר הזה פעם! אני זוכר לטובה את העצה לגבי ייבוש ממחטות על החרסינות של האמבטיה. |
|
||||
|
||||
עצה מעולה. כמעט כמו העצה לנקות את שקעי החשמל בבית בעזרת החלק הרך של לחם טרי. |
|
||||
|
||||
ואת הבפנוכו של השקע, מקום שקשה לתחוב אליו לחם טרי, לנקות בעזרת מסרגה. |
|
||||
|
||||
לילדים שבקהל: אל תנסו את זה בבית. אני חוזר: לא לנסות. זה מסוכן. |
|
||||
|
||||
לא אם אתה מחבר אל קצה המסרגה הקרוב אליך פרוסות של לחם עבה. חשוב להקפיד שהלחם יהיה ממש ממש יבש ופרוס עבה כמו בבית של ההורים של מופז. רגע, לחם הוא לא מוליך למחצה? |
|
||||
|
||||
וסנדוויץ משתי פרוסות ומרגרינה? טרנזיסטור? |
|
||||
|
||||
בהחלט! ואם תתקין לך סדרת מסרגות, לחמים ומרגרינות, הרי לך CPU-home-made. כפתור ופרח! |
|
||||
|
||||
מספיק עם הציניות הזאת! בשריטות ברהיטים יש לטפל באמצעות שמן דגים! וחצי כוס אבקת חלב מסייעת להחיות וילאות שקופים סינתטיים! הכל כתוב בספר! צחוק-צחוק, בורלא-אדר היתה הראשונה בדורה להמליץ שלא להשתמש ב"קפה נמס איום" כניסוחה (כשכולם יודעים לאיזו פירמה הכוונה), אלא להעדיף קפה טוב טחון דק (עצה 380). |
|
||||
|
||||
סלח לי, אבל אלו שטויות ממדרגה ראשונה. לעומת זאת סדרה של לחם-נקניק-גבנ''צ יוצרת סוללה שבכוחה להאיר את כל רמת גן. |
|
||||
|
||||
לחם-*חזה עוף*-גבנ"צ. |
|
||||
|
||||
לחם - *טופו* - גבנ"צ. |
|
||||
|
||||
אדוני הנכבד - מדובר באור לא כשר שמקורו בתערובת שנאסרה בתכלית האיסור במקורותינו הקדושים. חלונות בני-ברק הסמוכה הרי ייאטמו לבל יטנפו נגוהות טומאה אלו לבבות טהורים. |
|
||||
|
||||
אבל זה בדיוק כל קיסמה של ההמצאה: הסוללה הזאת מיצרת זרם חילופין! |
|
||||
|
||||
די עם דרויאנוב. |
|
||||
|
||||
הכיתני שוק על ירך, חביבי. אני מודה ועוזב ירוחם. |
|
||||
|
||||
לא,זה קבל. |
|
||||
|
||||
אבל הלחם והמרגרינה הם מוליכים למחצה. |
|
||||
|
||||
וואלה? מגניב. אנסה ואדווח. _________ במקרה של אזעקת אמת וגו'. |
|
||||
|
||||
שכחת לשים ''(כה''ב)'' בכותרת. |
|
||||
|
||||
הכי קרוב לזה שקראתי היה "לבת" שאחותי קיבלה לבת-מצווה שלה. התרוץ שלי הוא שהכותרת במלואה היתה: "לבת (וגם לבן לא יזיק לדעת)". באמת לא הזיק לי, למרות שגם לא הועיל במיוחד. |
|
||||
|
||||
יש לך אחות! |
|
||||
|
||||
האם אין כוונתך ל"שי לבת" הנפתח בסיפור אמנון ותמר של אברהם מאפו, ממשיך באחותי רוחמה של י.ל.גורדון בואכה פלוראנס נייטינגאל ומסתיים בהנחיות כיצד לצייר פני אדם בפרופורציות הנכונות? |
|
||||
|
||||
אה... זאתי מ"איזה מין אנחנו". קלאסיקה. |
|
||||
|
||||
לא קראתי את הספרים, אבל לפני שנים שמעתי את אסתר קל עצמה ברדיו והיא נשמעה נורא מורתית ונורא חינוכית. לפי הצורה שהיא דיברה אפשר היה לחשוב שסקס זה איזה מין פעולה מושלמת, מתוכננת היטב, בבני עקיבא. משהו סטייל "הנה הגיעה העת, היום יום שני 16.1.06, בואי, אם כן, חמדתי, ונקיים מגע מיני. מגע מיני זוהי פעולה בריאה, חיובית ובונה שתאדיר את הקשר שבינינו. עלינו לעשות זאת אחת לשמונה שבועות, לערך...". |
|
||||
|
||||
אני לא מבינה. יש צורה אחרת לעשות את זה? |
|
||||
|
||||
כן, כן, זאת בלא ספק הצורה האידיאלית והמוממממלצת ע''י משרד החינוך. אבל אם זה היה כל כך מאדיר את הקשר, כל אחת היתה מקבלת אחד מאיתנו לכל החיים ולא היינו מתחלפים כל הזמן. |
|
||||
|
||||
אם זה מומלץ על ידי משרד החינוך, זה מסביר את הירידה שיש לי בחשק בזמן האחרון. |
|
||||
|
||||
מלוכלך, פרוע ורטוב. אין דרך טובה יותר. את השאריות ניתן לנקות בעזרת סרדינים מיובשים, או לחילופין במבה שעבר זמנה. |
|
||||
|
||||
מרטוב אפשר להתקרר חס וחלילה! |
|
||||
|
||||
והלכלוך מלוכלך. ואם צריך לנקות עם סרדינים, עדיף כבר להתנזר. |
|
||||
|
||||
אני מקווה שהספר עוד מופיע בחנויות כלשהן. בדיוק תפסתי אמביציה להשתלם בעקרות בית, לאחר שעקרתי מביתי לאות הזדהות מראש עם העקורים. (אם כי את סוד תליית הג'ינס לצורך המשך הקימוט אני מכירה מנוער...) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |