בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 22/09/01 16:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהוד בנאי יוצר סינתזה מענינת ומקורית (בין מערב ומזרח) וגם יאיר דלל ובטח שכחתי עוד כמה 'רבים וטובים'. לי אישית קשה מאוד עם מוסיקה ערבית ,'קלאסית'.אם כי עם מוסיקה הודית אני משום מה מסתדר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם מאיר בנאי, לעיתים, יוצר שילוב יפיפה בין השניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פטור מלנמק, לפרט ולהרחיב, אבל נא הדגם. אני שומע שמינית שבשמינית, בטלה בשישים וארבע, של מזרחיות ב"תגידי אש, תגידי מים" וזה המקסימום אצלו. שילובים יותר מוצלחים בעיני של מזרחיות בפופ ישראלי היו, חוץ מאצל אהוד בנאי, אצל טיפקס והשמחות (דוגמאות נדושות, וכמסתבר שנויות במחלוקת), אבל אני רוצה להזכיר מאוד לטובה את שני אלבומי הסולו הראשונים של אלון אולארצ'יק (עם הלהיטים "בא לשכונה בחור חדש", "שני חלקים בתוך השלם", "כל הליל אני בגנך" ועוד): בעיני הפופ הישאלי מעולם לא היה ישראלי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מוזיקה ישראלית שיונקת בלי בושה את שורשיה מהמזרח בעיקר הקרוב אך גם מהארופאי, ישנם כמה זמרים ולהקות חדשות שהלהיבו אותי מאד. אני מתכוון לבוסתן אברהם, התזמורת האנדלוסית, אמיל זריהאן ועוד. אלה לא חברה שפועלים ממניעים כלכליים גרידא (אם כי אין בזה שום רע ואני לא מבין את אלה שיורדים על המוזיקה המזרחית כפופ מונע על ידי כסף). התקליטים של הנ"ל מאד הרשימו אותי הן ברמה האינטלקטואלית שהם מפגינים, גם ברגשות בהן הם מצליחים לגעת ומעל לכך מהאמינות האמנותית שנובעת מהמוסיקה שלהם. אלה אינם וילנסקי, ארגוב או מוהר אבל באותה מידה הם ישראלים לעילא. באותו נושא, תחום המוסיקה הישראלית המושרשת במזרח אני רוצה להמליץ על אוסף הלאדינו שיצא לא מכבר. ברשותי קסטות ותקליטי לאדינו אבל שמתי עין על האוסף הזה כדי לאגד את כל שירת הלאדינו הישראלית בקופסא אחת. אמנים כמו יהורם גאון, לוליק, הפרברים או אברהם פררה יצרו מוזיקה שאמנם איננה פוליקר (יווני) אבל בהחלט יכולה להחשב כישראלית (כור היתוך כבר אמרנו?) עדיין ישנן זמרות שמוציאות תקליטי לדינו חדשים, יסמין לוי, שעדיין לא שמעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הזכרת את "בוסתן אברהם" הוותיקים אני אשיב ב"אנסמבל מזרח-מערב" הוותיק עוד יותר (נדמה לי), ששמעתי שלשום בקונצרט ולא ידעתי את נפשי מרוב עונג. אבל אלו נופלים בקטגוריה של "מוזיקת העולם" בצד "הרציני - אינטלקטואלי" שלה, שמפלרטט עם מוזיקה קלאסית-מערבית ועם ג'אז, בניגוד ללהקות שציינתי שהן בפירוש פופ/רוק. והתזמורת האנדלוסית / אמיל זריהן (שעדיין לא זכיתי לשמוע), נדמה לי, מנגנים בכלל מוזיקה עממית-קלאסית, מסורתית, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי את בוסתן אברהם. על איזה CD אתה ממליץ? מוסיקת עולם, אתנית, מזרחית, מושפעת מרוסיה או מאנגליה. כולן מולחנות ונכתבות על ידי אמנים ישראלים וכולם תחת הקטגוריה המאד רחבה של מוזיקה פופלרית, להבדיל במעומעם מהקלאסית. מה שבוסתן זה או אחר משמיעים היום למעטים כביכול, יחלחל מחר לבנאים ולאורליאצ'קים ומחרתיים לגולנים ולחדדים ויוצאים כולנו נשכרים בשעות שונות של היום או במצבי רוח משתנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לא אני המלצתי על בוסתן אברהם, זה היה מישהו אחר... כלומר, אני מצטרף להמלצה, אבל רק על סמך שמיעות בודדות ברדיו. אני המלצתי על "אנסמבל מזרח מערב", על סמך שלוש יצירות בהופעה חיה, ולבטח אקנה מתישהו דיסק שלהם, אבל בינתיים אין לי. אבל אני מהסס להגדיר את שני ההרכבים הללו כ"מוסיקה פופולרית". אם הייתי מאמץ חלוקה בינרית (במעומעם), קלאסית לעומת פופולרית, הייתי אפילו שם אותם בצד הקלאסי (ואולי משנה את שמו למשהו אחר - כבדה? אמנותית? רצינית? אין לי רעיון. אולי "סוג 2" וזהו, או "סוג באך"). זאת כי צורת ההאזנה שהם דורשים דומה יותר לבטהובן מאשר ל... ביטלס, נאמר. משהו שקשור למורכבות, אורך נשימה בבניית היצירה, עידון ועקיפות בביטוי הרגשי... ועכשיו, כפי שאפשר היה לצפות, הסתבכתי: היצירות של הרוק המתקדם בשנות השבעים הן לא פחות מורכבות, ארוכות-נשימה, וכו'. והם בלי ספק *רוק*. אבל אולי הן בלי ספק רוק כי מבחינה היסטורית-ביוגרפית-סוציולוגית הן בבירור יצאו מתוך העולם של הביטלס והסטונז. את זה אי אפשר לומר על בוסתן ועל מזרח-מערב. אלו יצאו, נדמה לי, אולי טיפה מתוך הרוק וטיפה יותר מתוך הקלאסי, אבל הרבה יותר מתוך המוזיקה האתנית-מסורתית ומתוך הג'אז. אני מעדיף חלוקה (מעומעמת) לא בינרית. אם לא לשים את "מוזיקת העולם" (הלא מסורתית-לגמרי) במגירה נפרדת לחלוטין, הייתי מצרף אותם לג'אז (ה"אמנותי" יותר, כמובן: לא שירים של לואי ארמסטרונג ואלה פיצג'רלד, כן ג'ון קולטריין, בוודאי יאן גרברק). השפעה על הבנאים והאולארצ'יקים? אני חושב שלא. כלומר, השפעה בוודאי שתיתכן, כמו שהם יכולים להיות מושפעים מסטרווינסקי, ואפילו מפיקאסו, מעמוס עוז ומישראל אהרוני. אבל האם ייתכן בשיר פופ-רוק אלמנט שתוכל לומר עליו "זה בא מהז'אנר של בוסתן אבהרהם"? לכל היותר תוכל למצוא שימוש במקאם (סולם ערבי), בעuד, או באלמנט אחר מהמוזיקה הערבית (או כל מקור אתני אחר). אבל אלו לא "שייכים" לבוסתן יותר מאשר לבנאים עצמם: אלה ואלה נטלו אותם מהמוזיקה הערבית (למשל) המסורתית. מה שמאפיין את הז'אנר של בוסתן אבהרהם, עד כמה שאפשר לאפיין, הוא שילוב של אלמנטים אתניים ממקורות שונים (אולי עם דגש קל על המקור הערבי) ליצירות באורך מסוים (סביב 10 דקות, נדמה לי), לרוב עם התפתחות הדרגתית (להבדיל מבית-פזמון), ועם אלמנט אלתורי דומיננטי. כל אחד מהמרכיבים הללו, בפני עצמו, היה קיים כבר הרבה קודם. השילוב שלהם יחד הוא המגדיר את הז'אנר - ודומני שתתקשה מאוד לחלחל אותו אל תוך שיר פופ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק . הרי כתבתי למעלה שיש לי תקליטים של בוסתן אברהם ובשאלתי התכוונתי כמובן לאנסמבל מזרח-מערב. ואני לא מקבל את החלוקה הבינרית-מעומעמת של הג'אז ,בה ארמסטרונג ובמיוחד אלה פיצג'ראלד בצד הלא-אומנותי כביכול, ואני חש שניסית חזק שלא לכתוב פופולרי(=נחות מה). וכמו שלמדנו מבורחאס, קולטריין אפשר את פיצג'ראלד בדיוק כמו שהיא איפשרה אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, גם אני לא מקבל את החלוקה הבינרית-מעומעמת של הג'אז... על איזה CD של בוסתן אברהם *אתה* ממליץ, אם כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שיש לי, תמונות בחלון המצויר ואח''כ חמסה או פנאר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
CD הבכורה של הכנר הלבנוני קלוד שלהוב נשמע מעניין מאד. שמעתי ראיון איתו מלונדון, וקטעים מהתקליט. באחד הקטעים שרה פארוקה בתו של נוסראת עלי חאן. הקטע המוקדש לזכרה אל אחותו שנהרגה בתאונת דרכים, מצרף את צליל הכינור עם קול הזמרת למוסיקה מלנכולית של מואזין רחוק, מוסיקה ערבית וטאבלה הודית. בקטע אחר הוא מנגן אריק סאטי בהטייה ערבית, אבל אם נזכור שסאטי עצמו אמר שהוא הושפע ממוסיקה ערבית הרי שהחיבור היפה בינם לא יראה בכלל מוזר. שלהוב היה הכנר הראשון בתזמורת שאירגנו דניאל ברנבויים ואדוארד סעיד שכללה נגנים ישראלים/יהודים וערבים (שרובם סרבו להזדהות בשמם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי במקרה, שמעתי ברכבי ב''קול המוסיקה'' קטע מתכנית עם מלחין בשם דני (את שם המשפחה איני זוכר), ששוחח על יצירותיו, והזכיר את יסמין לוי. שמעתי קטע אחד בו היא שרה משהו שאביה (יצחק לוי, שאינו בין החיים) שר בשעתו, בעיבוד של אותו דני. בסוף קטע השירה היה אלתור כלי של המלחין. היה מאוד מוצלח, לטעמי. זה המעט שאני יכול לתרום בענין י. לוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקלת אותי. העותק שלי של ''וביניהם'' נעלם לפני חודשים מספר, ויש לי עוד תקליט שלו (ויניל) שכבר זמן רב לא האזנתי לו, אז אני לא ממש זוכר. אבל מתוך האלבום החדש שלו, סתם כדוגמא, יש את ''עיר בלבן'' (אני חושב שזה השם...). אני לא ממש מבין במוזיקה, אז קצת קשה לי להסביר, אבל צריך להודות שאני אמנם שמח לשילובים, אבל הטעם האישי שלי מעדיף כמות מזערית ממש של מזרח. הטעם האישי שלי, כמובן, אבל ככה זה. בגלל זה אולי אני חושב שהמוזיקה של מאיר בנאי היא שילוב מצויין של מזרח ומערב, ואתה בכלל לא מוצא שם את המזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהכוונה היתה למשל ל"שער הרחמים" (זה מאיר בנאי, נכון? אבל דומה מאוד לאהוד גם בתמליל וגם בלחן), אבל אפילו "שירו של שפשף". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"שער הרחמים" אני מוצא מזרחיות בערך כמו ב"תגידי אש, תגידי מים" - ואולי אפילו פחות. אולי רק השמץ של שמץ של שמץ של גוון מזרחי בקול של מאיר בנאי. ב"שירו של שפשף" כבר אפשר לשים את האצבע על משהו: הפראזה "המזרחית" של חמישה צלילים בסינתיסייזר אחרי "אני רואה עתיד" ו"אני חושב תמיד". אני חושב שאחראי על זה דווקא יזהר אשדות, שחתום על העיבוד המבריק של השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי מתישהו ואיפשהו בעיתון (אולי אצל אביב לביא), שבטקס ממלכתי ומכובד השמיעו את ''שירו של שפשף'', והכרוז הכריז שהשיר הנשמע הוא ''יחד אל האור'', או משהו בסגנון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |