 |
זה מן הסתם תנאי הכרחי למיגור לטווח ארוך של הגורמים לטרור. כפי שאין בהיסטוריה המודרנית דוגמה של שתי מדינות דמוקרטיות שנלחמו זו בזו, קשה לי מאד להניח שיתכן מצב שבו מדינה ערבית, מוסלמית, דמוקרטית ומפותחת שתושביה נהנים מאיכות חיים גבוהה תתעסק בטרור.
הקידמה היא האוייבת הגדולה ביותר של הדת, בדיוק כשם שחברות הביטוח הן האויבות הגדולות ביותר של חברות הסיגריות. לפלסטינים או לאפגניסטן כמדינות אין הרבה מה להפסיד מהטרור. אבל כוויית, סעודיה ונסיכויות המפרץ נמצאות בקשר הדוק עם ארה"ב. האם אתה יכול לדמיין את דובאיי, אחת המדינות העשירות ביותר (יחסית לאוכלוסייתה) בעולם, עוסקת בטרור?
כמובן שאוסאמה בן-לאדן עצמו, למשל, מפסיד הרבה מאוד בגלל ההתעקשות שלו לעסוק בטרור ולחולל ג'יהאד מטופש בשם דתו המיזנטרופית, במקום להשתמש במיליונים שלו על מנת לבנות ולא להרוס, או סתם לחיות כמו מלך.
אבל למדינה, כמדינה, יש יותר מה להפסיד מטרור או ממלחמה שאינה מלחמת מגן ככל שהיא יותר דמוקרטית ומתקדמת וככל שאיכות החיים בה יותר גבוהה. דבר כזה יבוא על חשבון הדת, ועצם ההצלחה בהוצאתו אל הפועל מותנה במיתון הדרגתי של ההשפעה הדתית בה. כמובן שמדובר בחבילה המלאה, של כינון דמוקרטיה והעלאת איכות החיים של כלל האוכלוסיה כדי למגר פונדמנטליזם דתי ואת כל הרע שהוא מביא, אחרת עלולים להישאר עם התקדמות טכנולוגית ממסדית וצבאית שמתבטאת בשכלול יכולת ההרס של המדינה הפונדמנטליסטית, ולא בעקירה מן השורש של הפונדמנטליזם שיוצר את הרצון להרס כנ"ל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש