בתשובה ליעקב, 24/12/05 22:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נראה לי שיש רבים החולקים על כך שגירושים מסבים סבל לילדים. אבל הדבר שאפשר לחלוק עליו - ואני, למשל, בהחלט חולקת עליו - הואא שגירושים בהכרח גורמים לילדים *יותר* סבל מהמשך נישואין, גם כשבני הזוג אולי מתחילים לא לסבול זה את זה, כשהאב מכה/מתעלל בילדים ו/או באישתו, כשהבית מלא במריבות אינסוםיות, או כששני בני הזוג אינם מדברים זה עם זה כלל ועיקר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אני לא חולק. לא זה נושא הדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו בדיוק נוזא הדיון, ולזה בדיוק התכוונתי. בוודאי שטענה כי ילדים מאושרים מגירושי הוריהם היא טענה מגוחכת. ולגבי עניין נישואין הנדונו מראש לכשלון - אין כאן הטלת אחראיות על "הגנים" כפי שכתבת. פשוט, אינני רואה שום סיבה להאמין כי רוב הזוגות המתגרשים היו יכולים לקיים מערכת יחסים מאושרת ומספקת אילו רק היו מקדישים לקשר הזוגי יותר זמן ומשאבים. זה נראה לי מנוגד לטבע האנושי כפי שאני מכיר אותו (מנסיוני האישי וממה שאני רואה סביבי, רוב מערכות היחסים נכשלות משום שרוב הזוגות לא *מסוגלים* ליצור זוגיות שמספקת את שניהם, וזה נראה לי לרוב בלתי ניתן לשינוי). כל עוד לא תוכל להוכיח מתאם בין שיעור גירושין נמוך לרמת אושר גבוהה בזוגיות, הטענה שלך על היכולת לשמר מערכות יחסים מוצלחות היא ניחוש בלבד, או סביר יותר - משאלת לב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |