|
גל, דווקא מצד ביולוג אני קצת מופתע לראות את המהלך הלוגי שטוען שאין הבדל בין ניסויים על עכברים, זבובים, חיידקים, וצמחים. יש גבול, וגם אם הוא לא לגמרי חד, הוא בהחלט לא שרירותי.
צריך הנחות מסוימות בנוגע לשאלת הגוף-נפש. אבל משהו שהיום נראה כמעט וודאי (בוודאי לרוב הביולוגים) הוא שהנפש (בפרט - סבל, כאב) הוא משהו ש"הולך עם" מערכת עצבים מפותחת מספיק (למעשה, מוח) 1.
מי שדוגל בדואליזם קיצוני, ולא מקבל את ההנחה הזו, יצטרך לנמק למה הוא חושב שבני אדם אחרים חשים סבל או כאב.
האם ייתכן שצמחים מרגישים משהו כאשר גוזמים אותם? בהיעדר מערכת עצבים מרכזית, ברור לי שכל דבר אצל צמחים שאפשר לקרוא לו "סבל" יהיה שונה לחלוטין ממה שאני קורא לו סבל. לכן דיבור כזה הוא בעיני חסר משמעות.
ולכן, בעיני יש גבול טבעי: באשר ליצורים ללא מוח (מצמחים ועד תולעים), אין לי כל בעיה מוסרית עם שום סוג של פגיעה בהם, מכל סיבה שהיא (אלא אם כן יש לכך תוצאה עקיפה של פגיעה בבני אדם, למשל אם כורתים עץ יפה או מכחידים מין חשוב). באשר לחרקים, לא יודע; כאן דווקא ביולוג יוכל לעזור. אצל בעלי חוליות (כולם? לא יודע), יש סימנים ברורים לכך שהם חשים כאב וסבל, ויש יסוד לחשוב שמדובר בתחושות דומות לאלו שלנו. ואז מתחילות השאלות המוסריות הקשות באמת...
1 לחולי פילוסופיה: הטענה הזו היא חלשה יותר ממטריאליזם מוחלט: ייתכן עדיין שיש נפש לא פיזית, שבכל זאת לא יכולה להיות קיימת ללא המנגנון הפיזי של מוח.
|
|