 |
לא ולא. מדובר בעיתונות פנים אמריקאית. עיתונאי אחד, מכובד ומוכר (שכחתי את שמו), קיבל 250,000 לקדם תעמולה ממשלתית בתוכנית הראיונות שלו ובטור הסינדיקטי שהוא כותב. חברת יחסי ציבור קיבלה משהו כמו 300 מליון דולר כדי שתכניס ידיעות פרו-אמריקאיות לעיתנות הערבית והאמריקאית. משרד ממשלתי יצר סרטונים מוקומנטריים אותם הוא העביר לתחנות הטלויזיה האמריקאיות במסווה של דיווחי חדשות.
יש הבדל בין הפצת דיסאינפורמציה בשיחות רקע לכתבים לבין ממשל המנהל תעמולה כנגד ציבור הבוחרים. בנוסף נראה שיש הבדל בין קידום האינטרסים של המימשל דרך דיווחים אינטרסנטיים, לבין הדרך בה כתבת הניו יורק טיימס ג'ודי מילר הולכה שולל (לא שהיא כ"כ נאיבית ותמימה) כדי להפיץ ולקדם את הסיפור שלעירק יש נשק השמדה המונית. אגב, למגיב האלמוני הקודם, עכש"ז, פעם אחרונה שממשלת ישראל ניסתה לבצע תעמולה נגד משלמי המיסים, ובמימון משלמי המיסים, היה בשנות החמישים כשבן-גוריון ואיסר הראל הקימו את העיתון "העצמאי" רימון, בטרה להכפיש את "העולם הזה."
תיקון טעות - הסוכנות שהאזינה לשיחות הטלפון היא NSA ולא CIA. מדובר בפרוש בעבירה על חוק שהועבר אחרי מלחמת ויאטנאם ונועד למנוע מהממשל לעקוף את התיקון הרביעי לחוקה המגן על האזרח מפני הרשויות. המימשל הרפובליקני דאז ניהל רשימות מתנגדים למלחמה.
לעניות דעתי, מדובר פה בקו רעיוני שהתחיל עוד בימים הראשונים של ממשל בוש, לפני התקפת הטרור 911. מדובר ברצון להרחיב את סמכויות הנשיא ולהקטין את הבקרה על מעשי הבית הלבן. זה התבטא למשל בסרוב הבית הלבן לחשוף פרוטוקולים מדיוני סגן הנשיא בנושא מדיניות האנרגיה והנפט.
הרעיון הפטרנליסטי שכביכול לנשיא יש יכולת טובה יותר לדעת מה טוב עברו מדינה הוא רעיון תמוה ומסוכן. הן הנשיא והן חברי הקונגרס והסנט הם נבחרי ציבור ואין שום בסיס לדעה שלנשיא יש יכולת ניתוח ותכנון טובים יותר משל הנבחרים האחרים. אני חושב שכדאי להרהר פעם נוספת במה שכתב סידני הוק (בדיון 1793): "לא בטעות אנו מכנים משטרים דיקטטוריים כמשטרים פטרנליסטיים ... יותר מרות מאשר חיבה. השליט האבהי מתייחס לילדיו כאל שפני נסיון אותם הוא יכול להעמיד בנסיונות המוזרים ביותר.". (ולא, בארה"ב אין משטר דיקטטורי...)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש