בתשובה לממי לביא, 01/04/00 22:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני מכיר את המקרה המדובר בו יוסי שריד תקף ראש-ממשלה בכנותו אותו ''מסטול'' (אני מניח שאתה מדבר על תקופת נתניהו). דווקא מהכרותי הציבורית עם אותו שריד, הוא איש שמתנסח בנועם, בבהירות, ובזהירות. גם על הפרופסור המכובד לא שמעתי, אם כי על תומרקין שמעתי. בהקשר של השניים האחרונים - הם אינם אישי ציבור - על כן אין זה רלוונטי. למאמר ובהקשר של זה הראשון - התבטאותו, אם היתה כזו, לא היתה כזו נגד הפרקליטות, או המשטרה, או גוף ציבורי אחר כלשהו שתפקידו לחקור אותו - ושוב, לא רלוונטי למאמר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אף כי בדעותי אני מזדהה עם שריד, השקפת עולמו, ודבריו, קשה לי להסכים עם האיפיון של אמירותיו כ"דברי נועם". בד"כ הוא שולח חיצים מורעלים עטופים במעטה ציני של לכאורה "מה אמרתי?" כך עשה כשאמר בגלגול עיניים לשמים ש"הוא מעריך מאד את ח"כי ש"ס וכשהם אומרים שההצבעות שלהם בהקשר המדיני אין להן ולא כלום עם סמכויות סגן השר מה שמו...אכן הם מתכוונים לכך, ולמה נחשוד בהם שהצבעותיהם קשורות באינטרסים מפלגתיים צרים?!". נו, באמת! ואני חייבת להודות שאמירה מתממת שכזאת שנאמרת לכאורה מעל ראשיהם של "עמך" ומיועדת ליודעי ח"ן ומביני עניין ודקויות לא משרתת את עינינו-עיניננו, מרגיזה שלא לצורך וכולנו יוצאים מפסידים. נעה ידין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק על זה מדובר! אפשר לומר אמירות קשות, מבלי להסית לרצח, בלי שימוש בכלי ה'השוואה עם צוררים'. אפשר לנהל שיח ציבורי נוקב מבלי להזדקק לסוללת עו"דים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |