|
||||
|
||||
אני חשבתי שהתלילות של הגרף בתחילת החלק השלילי דווקא אומרת שהתועלת השולית של כל שקל נוסף של הפסד *גדלה*, לא פוחתת. רק אחרי ההתמתנות, התועלת השולית מתחילה לפחות, עד שזה כבר לא ממש משנה אם אני מפסיד חצי מיליון שקלים או חמש מאות אלף ואחד שקלים. זה גם יכול לסייע לכיוון הסבר הנכונות של אנשים להמר על סכומים קטנים למדי, אבל חוסר הנכונות שלהם להמר על סכומים גדולים יותר. |
|
||||
|
||||
השוני בשיפוע של הגרף מסביר למה הפסד של 100 ש"ח יותר כואב מאשר פספוס רווח של אותה מאיה (שנאת הפסד), אבל הוא לא מסביר למה אנשים מעדיפים להמר בסיכוי חצי על הפסד של 200 ש"ח מאשר לבחור בהפסד בטוח של מאה. האפקט הזה נובע מהקמירות של הפונקציה בצד השלילי: f(-200) > 2*f(-100) ומכאן0.5*f(-200) > f(-100) ולכן אנשים מעדיפים את ההימור (הצד השמאלי של האישויון).באופן דומה, הקעירות של הפונקציה בצד הרווח גורמת לאנשים לבחור ברווח הבטוח ולא בהימור עם תוחלת זהה. המעבר של הפונקציה מקמירות לקעירות בנקודת ההתייחסות (מה שקרוי נקודת פיתול במתמטיקה הפרה-מונאדית) הוא הביטוי של השוני בהתייחסות לרווחים ולהפסדים. אגב, אני מכיר טמבל אחד שחשב כמוך, אבל היה לו שכל לבחור עורך מתאים שמנע ממנו בושה גדולה, שנאמר "מוסר רע לעוזב עורך, שונא תוכחת ימות" (משלי ט"ו, י'). לומשנה. |
|
||||
|
||||
שים לב שבצד שמאל של עקומת הערך אנחנו בצד השלילי ולכן כל הנגזרות הן בהתאם. התלילות אמנם גבוהה (שלילית) ליד נקודת ההתייחסות אבל היא הולכת ופוחתת כבר מההתחלה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |