 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא נכון גם לתשלום מיסים וולונטרי? ו(בכל זאת) לדילמת הרועים (עם ניסוח נכון של השאלה וכיול מתאים של הפרמטרים)? כל שקל שתשלם כמס יסייע לקופה הציבורית, כל איפוק שתגלה במספר הכבשים שאתה מחזיק יסייע לכל השאר, ואין יתרון להחלטה גורפת - פרט לאפקט המופלא שללא החלטה גורפת, מי שמתנדב לסייע מוצא את עצמו פראייר מול מי שלא. עובד במפעל חולצות לא יכול לייצר רק עבור אדם אחד, ואפילו לא עבור משפחה אחת. כדי שמפעל חולצות שלם עם מאה עובדים יתקיים, צריך מספר חמש-ספרתי של קונים (נראה לי). מכאן, שהחלטה שלך בלבד לקנות חולצות מהמפעל, ובוודאי החלטה אחת שלך לקנות פהעם חולצה מהמפעל, לא תשנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה לא אותו דבר. כשאני משלם מסים כל הציבור נהנה שכן לא סוללים כביש פרטי עבורי, לא בונים בית חולים שיטפל רק בי ולא מפקידים גדוד חיילים שישמור ספציפית על הבית הקטן שלי. זה מצב טיפוסי שבו טפילים יתרבו וישגשו אם לא יוקם מנגנון שימנע זאת, ולכן החברה רשאית לדאוג לקיומו של מנגנון כזה, לפחות לדעתו של מי שאינו תש"חיסט קיצוני ביותר. כשאתה קונה חולצה תוצרת "כפתור ופרעח" היא מיועדת לשימושך האישי, ואינך מחלק את טובת ההנאה שרכשת עם מישהו אחר. אם יימצאו מספיק אנשים כמוך המפעל ישגשג בלי שגרעת משהו מזכותי שלי להעדיף את עניי המזרח הרחוק. אם, משום מה, אתה מוכן לקנות את החולצות המקומיות רק בתנאי שגם אני עושה זאת ומוכן לאכוף עלי את חלקי בעיסקה, אתה מוכיח לא רק טעם מזעזע בחולצות אלא גם חוש ריח פגום. _____________ הייתי בטוח שכבר שלחתי את התגובה הזאת, או דומה לה, פעם. קשה לי להאמין שהיא הוסרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתבלבל - ה"רווח" שלי בהעדפת תוצרת הארץ הוא לא החולצה; בכל מה שנוגע לחולצה, מוסכם שאני מפסיד. ה"רווח" שלי הוא בתחום התעסוקה לאנשים אחרים (רק בעקיפין אולי לי, כמעין "ביטוח חברתי"), וזה רווח מסוג טובת הכלל. אפילו עוד יותר מאשר במיסים, כי כאן חלק קטן יותר מהרווח, אם בכלל, מגיע אלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אולי מפסיד, אבל בכל זאת אתה נשאר עם חולצה לשימושך האישי והפרטי (עד הכביסה הראשונה). אי אפשר לבנות חצי גשר שישמש את חצי האוכלוסיה ששילמה עבורו, אבל אפשר להחזיק כמה מפעלים קטנים לגרביים ושרוכים אם כמה אחוזים מהתושבים ישלמו את המס הספציפי הזה בקופה של החנות. כמות המפעלים והיקף הייצור ייקבעו בדיוק עפ"י מספר האזרחים שמעוניינים בכך, ולכן אין עילה לגזילת1 כספי אלה שחושבים אחרת. בעקבות הערותיך אני מוכן לסגת במקצת מהניסוח: אם היו מספיק אנשים שמצביעים בקופת הסופר בעד הביטוח החברתי ההוא, היה טעם לדבר על מכסי מגן כדי לא לאפשר למשתמטים כמוני להנות מהשקט החברתי והאוירה הידידותית של "כל ישראל ערבים זה לזה" בלי שישלמו את המחיר. הענין הוא שבמקרה הזה יש מכניזם שמאפשר להשיג את המטרה לשיעורין בלי אמצעי אכיפה, פשוט ע"י קניית תוצרת הארץ. השקעה בתשתית המים אינה אפשרית בצורה דומה ולכן שם המיסוי הכרחי. ______________ 1- אם אני מיטיב להתבטא, זה רק מפני שאני עומד על הכתפיים של יעקב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן נתקלתי בשו''ת שמשתמש באותו ביטוי של גזל. אני אנסה למצוא אותו. לא מדובר בהמצאה שלי אלא בהתבטאות של מאות שנים ביהדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך גם אתה עומד על כתפי ענקים, ולא נותר לי אלא לקוות שהפירמידה האנושית הזאת לא תתמוטט תחתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "עד הכביסה הראשונה"? אתה לא הבנת את מהות החולצות האלה: הן חד פעמיות. כל ההמצאה הזאת של חד פעמיות יצאה הרי מציון, ואתה אפילו לא שמת לב! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |