בתשובה לדרומי, 13/12/05 22:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהבנתי אותך ואולי לא הסברי את עצמי כהלכה. לטענתי, שרון ואני (ואולי גם אתה) מסכימים שלא יהיה סוף לסיכסוך אלא במתווה קליטון. אפילו ביבי מבין את זה. אבל זה לא אומר שהצדדים בשלים לסיים את הסיכסוך. גם לאור מה שהתפרסם אתמול ב-Newsweek, אני בטוח שאם הייתה נכונות בצד השני לסיים את הסיכסוך, שרון, כמו ברק, היה מוכן לחלק את ירושלים ולסגור עניין. ואני משוכנע שגם סילבן וביבי היו מחלקים את ירושליים בתנאים אלו וסוגרים עניין. הצרה היא שבשלב זה אף אחד (כמעט) לא חושב שיש נכונות כזו מצד שני העמים. מרבית הישראלים עדיין מתעלפים כשהם שומעים "חלוקת ירושליים" ורוב הפלסטינים מתעצבנים כשהם שומעים "ויתור על זכות השיבה". כלומר, כולם (להוציא פנטים בשני הצדדים) רואים את הפיתרון היחיד האפשרי אבל יודעים (כאן, בניוד לברק) שיש תהליכים שחייבים לעבור לפני שנגיע אליו. התהליכים הם: 1. הפלסטינים צריכים לגבש קולקטיב שאיתו אפשר לסגור עיסקה. כרגע יש רק פלגים פלסטינים. ועד שהם יתאחדו לעם אחד וריבון אחד אין עם מי לסגור עיסקה ואי אפשר לסיים את הסיכסוך. 2. הישראלים צריכים להפנים שחלוקת ירושלים זה לא מילה גסה. אפשר וכדאי לחיות עם זה. ובאופן יותר כללי צריך להשלים את ההפנמה של חילון האדמה. כשלא תהיה אדמה קדושה, אפשר יהיה לדבר במקום לירות. 3. הפלסטינים צריכים (וזה קשה) להתרגל לרעיון שהם לא יחזרו לבתיהם ביפו. נעשה להם עוול שאין דרך להופכו והדרך היחידה לכפר עליו היא בבניה של בית אחר בפלסטין החדשה. עד ששלושת התהליכים האלו יושלמו אי אפשר לממש את הפתרון שכולם מבינים שאין בלתו. ככתוב "כי מנגד תראה את הארץ ואליה לא תבוא". עד אז זה רק תקטיקה ואני מבין שאתה לא מצדד בתקטיקה של שרון. מה, עקרונית, אתה מציע כאלטרנטיבה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת נקודה חשובה מאוד. ההתנחלויות. יש פער אדיר בין התפיסה הישראלית לפלסטינית בשאלה מה לעשות איתם. זו לדעתי הנקודה הקריטית, בניגוד לירושלים וזכות השיבה. מחד, בלי פינוי של ההתנחלויות, כולל הרוב המכריע של מה שנהוג לכנות בימינו 'גושי התנחלויות', לא תוכל לקום מדינה פלסטינית עם רציפות טריטוריאלית (הבעיה העיקרית היא מעלה אדומים, וגם המיקום של אריאל יוצר בעייתיות). מאידך, קשה, לי לפחות, לראות את הממשלה הישראלית שמפנה את כל מאות האלפים האלה - והיד עוד נטוייה. לדעתי אנחנו הולכים ומתקרבים לכיוון שבו האופציה היחידה (בהתחשב בלחצים בינ''ל) תהיה מדינה דו-לאומית (או מדינת כל אזרחיה, אבל ההבדל הזה הוא לא קריטי כרגע). לצערי הרב, עד שנוכל להגיע לשם יש קילומטראז' ארוך מאוד, ובדרך גם הרבה מאוד הרוגים ישראלים ופלסטינים. או בקיצור - אני מקווה שאתה צודק, ואכן נגיע לשתי מדינות לשני עמים. לדעתי (ולצערי) את ההזדמנות הזו כבר פיספסנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אופטימיסט. ההתנחלויות זו בעיה קריטית כי מיעוט גדול בישראל טרח במשך שנים לטפח אותה "לשם שמים". מה ששרון הראה בעזה הוא שאפשר להזיז התנחלויות. זו פריצת דרך כי עכשיו כל נער (גם נער גבעות) מבין שבתאונה הזאת, אלוהים לא מעורב. אלו רק משחקי כוח בין בני אדם. והמפה הפוליטית החדשה מציגה רוב ברור למפלגות פרגמטיות עם שוליים (עדיין רחבים, למרבה הצער) של קיצוניות קדושה. לכן, כשהתהליך יבשיל, רוב ההתנחלויות יפונו והגושים הגדולים יישארו – מי בריבונות ישראלית ומי בריבונות פלסטינית. מצד שני, מה ההתעקשות על רצף טריטוריאלי במצב של שלום. הרי עזה וג'נין לא רצופות ממילא. וכמה רצף טריטוריאלי יש לישראל כשאום-אל-פחם תקועה לה בגרון. תושבי אאפ"ם חיו באושר ועושר במשך 50 שנה בריבונות ישראלית. אז אני חושב שתושבי אריאל או מעלה אדומים יכולים לחיות - *במצב של שלום אירופאי * - תחת ריבונות פורמאלית פלסטינית. זה לא יהיה הצעד הראשון. בקיצור: אם לא יהיה שלום, ההפרדה המוחלטת לא תתממש ואם יהיה שלום ההפרדה המוחלטת לא ממש חשובה (ובלבד שלכל צד יש שטח מסוים ריבוני בלעדי, כדי לעמוד בכללים של "הגדרה עצמית"). לגבי מדינת כל אזרחיה, לדעתי זה תהליך פנים ישראלי שקורה במקביל לכל הסיפור הנ"ל. אבל הוא נראה גם לי, כרגע, עוד יותר רחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להאמין שהפלסטינאים יסכימו לקבל שטח עם ההתנחלויות שעליו. טענתם היא שזה שטח שנגזל מהם, וחלק מהשבת תהליך הגזלה הוא, מלבד סיום הכיבוש, גם החזרת השטח מההיבט הקנייני. ויש עוד שלבים בין שלום אירופאי לבין המצב הנוכחי, שלבים שאולי ישמשו כשלבי ביניים לקראת שלום אירופאי. ולגבי מדינה דו לאומית - אצל הפלסטינים זה כבר מיעוט לא מבוטל שאומר 'מדינה נורמלית לא נקבל - תנו לנו שוויון זכויות וזכות הצבעה בישראל'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
== >"גם החזרת השטח מההיבט הקנייני" אהה, ההיבט הקנייני. זה המגרש הביתי שלי. אם מצליחים להוציא מהעניין את קדושת האדמה ואת הזיקפה הלאומית של שני הצדדים, מה נשאר? קניין. ואין קניין שאי אפשר לקנות בכסף. ובשביל כסף עמים לא נלחמים. לכן, לדעתי, כשנישאר עם הבעיה של פיצוי על קניין, הכול יהיה פתור. רק שנגיע לשם כבר. == > "ויש עוד שלבים..." כן. אני לא חושב שהחלפת השטחים תעשה תוך יום. זה יכול לקחת שנים ולהתקדם בשלבים. אבל הפתרון של שלום אירופי תמורת מדינה שלמה וריבונית עם מעברים וכו', הוא התחנה הסופית. אם זה מוסכם על שתי ההנהגות והן מצליחות לחלחל את זה לעמים... "אין זו אגדה". === > הפלסטינים רוצים מדינה דו לאומית אבל זו דרישה גדולה יותר מזכות השיבה. ולכן, לפני שיהיה פה פינדלנד, זה לא בא בחשבון מבחינת 99% מהישראלים. אם זה יכפה עלינו תהיה פה שפיכות דמים אין סופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
== > "ויש עוד שלבים..." הבעיה פה היא הביצה והתרנגולת. קשה לשפר יחסים בלי לסיים את הכיבוש, קשה לסיים את הכיבוש בלי לפנות התנחלויות, קשה לפנות התנחלויות נקודה. === > הפלסטינים רוצים מדינה דו לאומית מסכים, וזה מה שהופך אותי לסקפטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר שלא להבין את הסקפטיות שלך כי הבעיות שאתה מצביע עליהן קיימות. גם אני לא אומר שהפיתרון בכיס שלנו. מצד שני, אני אומנם חילוני אבל אדם מאמין. וכתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע...החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים" (דברים ל'). אני בוחר בחיים. ו*מאמין* שאם ההנהגות, משני הצדדים, יפעלו בכיוון של בחירה בחיים (של אנשים!), אז יותר אנשים יחיו. זה פשוט. ולבסוף, אם נשמע מדברי שיש לי משהו חיובי להגיד על שרון, זה רק העובדה שבשנתיים האחרונות נראה שהוא בחר בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שידרתי קצת יתר סקפטיות... אני לא חושב שאי אפשר להגיע לפתרון, ושצריך להאבק עליו כמה שיותר. אני פשוט חושב שהאפשרות שעד שנגיע לפתרון הזה יהיו עוד הרבה שנים רעות היא מאוד ריאלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אפשר להסכים. אני רק הייתי מנסח את ההודעה לעיתונות כך: אנחנו חושבים שהאפשרות שעד שנגיע לפתרון הזה יהיו עוד כמה שנים קשות היא מאוד ריאלית. סתם, עניין של סיגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר ששני הצדדים עדיין פאנטיים מדי מכדי להגיע להסכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר שבערך 20-30% בכל צד הם פנאטים שלא מעניין אותם כמה ימותו או יחיו כדי לרצות את אללה (או השם) וכדי לשמור על הכבוד הלאומי. אם, בשני הצדדים, 70-80% לא יצליחו לגבור על 20-30%, אנשים ימשיכו למות פה עד שיגמרו כל הכדורים... או כל האנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על הרוב לא על ה-20% .הרוב עדיין פאנאטי מדי מכדי לרצות לכפות על המיעוט הסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהרוב פנאטי. הרוב קצת אדיש וקצת עייף. והרבה "מחונך" ומעוצב על ידי הנהגות. אני חושב שאם היו מעיפים מפה את ה20% הפנאטים שלנו ו20% פנאטים שלהם, אז הכל היה בא על מקומו בשלום. אבל כדי שהרוב (האדיש, הדומם, המחונך) יתגבר על המיעוט הזועם, הרוב צריך אנרגיה. וזה, לצערי, תהליך שלוקח זמן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |