בתשובה לדרומי, 12/12/05 16:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אהיה מעט יותר מדוייק – הפוסטמודרניסטים לא מקבלים את הגישה שמחקרים בעלי הטיה אישית ראויים פחות ממחקרים חסרי הטיה אישית. הם מאמינים שההיפך הוא הנכון. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. אני מעתיק מהתגובה שלי למעלה את אחד הקריטריונים של עדי אופיר: "אין פרוצדורת שיפוט תקפה א-פריורי. *לא שאין בנמצא טיעון רציונאלי או נוהל רציונאלי של בחירה בין טענות מתחרות*, אלא שאין בנמצא פרוצדורה קבועה שתבטיח את הרציונאליות של הטיעון או נוהל הבחירה בכל סיטואציה אפשרית. הביקורת הפוסטמודרניסטית נוטה לראות את המאמץ למצוא הליך סופי כניסיון להפעלת כוח במסווה של רציונאליות". הפוסטמודרניזם לא טוען שכל טענה טובה כמתחרתה, אלא שצריך לראות כל טענה בקונטקסט שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה זה שונה מטענתך המקורית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה הבהרה מסויימת של טענתי המקורית. טענתי שמחקר מוטה פחות טוב ממחקר לא-מוטה, וכתבתי שהפוסטמודרניסטים מתעלמים מההטיה. דרומי אמר שהחוקר הפוסטמודרניסט מודע לנקודת המוצא ממנה הוא מנתח את המציאות. לכן הבהרתי את כוונתי שהפוסטמודרנסטים אינם מתעלמים מההטיה אלא מהמשמעויות של מחקר מוטה לעומת מחקר לא מוטה, מכיוון שהם אינם שופטים מחקרים עפ''י מידת האובייקטיביות כמו שאני שופט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ודאי נכון. מבחינתם כל חוקר צריך להתייחס בין השאר לחלקו האישי המחקר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |