בתשובה ליונתן, 16/09/01 0:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זהו באמת פישוט של פני הדברים, עד לנקודה שהוא שגוי. הסכסוך לא היה מעולם טריטוריאלי. ב-70 שנה ומשהו שהסכסוך נעשה אלים, הוא תמיד היה תרבותי/דתי ולא טריטוריאלי. קו הגבול של 1967 לא הגן עלינו מפני איומי השמדה פומביים מצד מצריים, ואיש לא חלם לתת לפלשתינאים מדינה כשהשטח היה תחת שלטון ערבי. הם גם לא חלמו לבקש זאת. הטריטוריה היא תירוץ. אין שום קו גבול דמיוני, גם אם תשרטט אותו סביב צפון תל אביב, שבו תוכל לשכון לבטח במדינה יהודית בין מדינות מוסלמיות. אחד מעקרונות האיסלאם דורשים ממנו להשמיד את הכופרים, ולהפיץ את הדת בעולם בכח החרב. העובדה שהתקינות הפוליטית כיום מחייבת להתייחס באותו אופן לכל הדתות היא דוגמא לבורות. כמובן שגם מקום השטחיות לא נפקד מיחס האמריקאים. מובן שרק דתות מונותאיסטיות נכללות ברשימת הדתות הבאות בחשבון. לכן הם מזכירים את אלוהים בכל הזדמנות (שטרי הכסף שלהם הם דוגמא טובה). לכן ביקש בוש מאנשים להתפלל בכנסיות, בתי כנסת ומסגדים. לא עלה על דעתו שיש גם מקדשי דת אחרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פישוט פני הדברים אצלי, נעשה כאמור במודע. כדי לענות על טענתו (השגויה לדעתי) של דב: "אי אפשר לדבר על פתרונות, פתרונות יש רק במתמטיקה". ברור שהבעיה היא אינה *רק* טריטוריאלית, כפי שאפשר ללמוד אפילו מכשלון קמפ דיוויד. אני לא חושב שעיקר הסכסוך כאן הוא דתי, דווקא האמירה שלך כאילו לעולם אי אפשר להגיע להסכם שלום עם מדינה מוסלמית היא שיטחית בעיניי. מבלי להתווכח כרגע על "עקרונות האיסלאם", אינני מבין מדוע אתה חושב כי ערפאת, או יתר מנהיגי הפלסטינאים (השייכים לפת"ח) מבססים את מדיניותם ומטווים את תביעותיהם על פי "עקרונות האיסלאם". יתרה מזאת, דווקא עם מצרים, אותה הבאת כדוגמה, דווקא כן הצלחנו להגיע להסכם שלום. נכון שלפני 67 לא השלימו המצרים עם קיומה של מדינת ישראל (אם כי גם לאחר מלחמת העצמאות הביעו המצרים נכונות (שקשה לדעת עד כמה היא הייתה אמיתית, גם תודות לעמדת ישראל) להכיר במדינת ישראל, בתמורה לוויתורים טריטוריאלים כאלה ואחרים), אבל עובדה היא שבשנות ה70 הם כן נעצו את המפתח לפתרון הסכסוך, באותם שטחים אותם כבשנו ב67, ועובדה שעל בסיס זה אכן נחתם הסכם השלום. אז נכון וברור, שהסכם השלום עם מצרים, לא הגיע כתוצאה מכך שלפתע ראו המצרים את האור, ואימצו את החזון הציוני, אלא יותר כסוג של השלמה עם המצב הקיים (בעייתם להשלים עם אותו מצב, לא הייתה דתית בעיקרה), אבל זהו בדיוק סוג ההסדר שאיליו אני חושב שניתן (אולי) וצריך להגיע עם הפלסטינאים, לפחות בשלב הראשון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |