בתשובה לדב אנשלוביץ, 15/09/01 20:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה הקשר בין שינוי מדיניותו של רבין בגולן (שכזכור לא הוביל לכלום), לבין הסכמי אוסלו והעמדה לדין עליהם? האם לדעתך זכה רבין בבחירות 92 בגלל מדיניותו בענין הגולן?? בגלל אותו שינוי הבטיח רבין להביא להכרעה במשאל עם כל הסכם שיושג עם הסורים ויכלול ויתורים בגולן. ספקולציה א' - לו היה רבין מצליח להגיע להסכם עם הסורים הוא היה מאושר במשאל העם. ספקולציה ב' - לו היו הבחירות ב92 בין רבין לשמיר, נערכות בשיטת הבחירה הישירה, רבין היה זוכה לנצחון ברור ומשמעותי. אולי כמו זה של ברק ב99. (בפועל אכן ניצח רבין בבחירות, כלומר הצליח לגבש גוש חוסם של 61 מנדטים, תודות לפיצול הקולות בימין, ולחלוקת קולות פנימית "לא מוצלחת", וד"ש לגאולה כהן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שלולא הצהיר רבין את הצהרותיו בעניין הגולן לא היה נבחר. אי הירידה מהגולן הייתה אז עניין חשוב לרבים, ורבין נבחר ברוב לא גדול. במקרה הזה ההצהרות האלה היו שקר משמעותי, בעניין שעמד במרכז ויכוח ציבורי, ונראה חשוב לרבים. רעיון משאל העם אינו מקטין את השקר. משאל עם על הסכם שסוכם לפרטיו ע"י המנהיגים, הצבעה נגדו יש לה השלכות חמורות ואפשרויות איבוד תמיכה בין לאומית ולא קל להצביע נגדו. אבל אם מראש לא הולכים לזה לא מכריחים את הציבור להיות "סרבני שלום", וזה משהו אחר לגמרי. לו היה המנהיג מצהיר ששינה את דעתו (ומותר לשנות את הדעה), ומכריז על בחירות או אפילו על משאל עם *לפני* שמתחילות שיחות, אז אין לי שום בעיה עם זה, אבל לבוא עם הסכם סגור למשאל כזה, פרושו אי קיום הבטחות לבוחר, ואקט אנטי דמוקרטי ממדרגה ראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לא הבנתי כאן משהו. אתה טוען כי ייתכן ומישהו (אולי אפילו אתה) היה משנה את אופי הצבעתו במשאל עם היפותטי כדי לא להיות "סרבן שלום"? זו פעולה קצת לא בוגרת להצביע כנגד מצפונך רק כדי להרגיש "שייך" למחנה מסויים, לא? ודבר אחר, מבחינה טקטית, לדעתי, עדיף לבוא למשא ומתן שממתין לו בסופו משאל עם. בצורה כזו קל יותר לדרוש ויתורים מהצד השני (כיוון שההסכם מלכתחילה חושק כ"מחייב אישור העם"). דרך הפעולה השנייה דווקא נותנת "קארט בלאנק" להנהגה שמאפשרת לצד השני לסחוט יותר ויתורים, שהרי יש כבר את "אישור העם", ו"על פחות תחנת התרעה לא תפילו את כל ההסכם שהעם שלכם כבר אישר". הייתי מצפה שלו אתה אדם תכליתי דווקא תעדיף את דרך הפעולה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אני מאמין שרבין לא נבחר על בסיס השקפתו בענין הגולן, שגם בפרוש לא היה ה"נושא החם" של מערכת הבחירות ב92. (אלא דווקא ביטחונם האישי של האזרחים בעקבות גל הסכינאות, העליה הגדולה מרוסיה והערבויות האמריקאיות, ושחיתות שלטונית, בעקבות דו"ח מבקר מדינה חמור). מותר למנהיג לשנות את דעתו בענין כמו ענין הגולן, ומשאל עם כדי "לכפר" על כך, היא בהחלט דרך הוגנת ולגיטימית (בגין כזכור לא עשה אפילו את זה). זה שאתה חושש שבניגוד לדעתך, רוב העם דווקא מוכן לוותר על הגולן בתמורה להסכם שלום מוגמר וחתום, זה כבר ענין אחר. אם ישנם נימוקים טובים ומשכנעים, למה אסור לנו בשום פנים ואופן לסגת מן הגולן, בתמורה לסידורי ביטחון "הולמים", אני בטוח שהם ישארו תקפים ומשכנעים, גם לאחר הסכם חתום שתקפותו תלויה באישור משאל העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה נבחר "על בסיס" ? כשיש כוחות פחות או יותר מאוזנים, אחוזים בודדים הם אלה שמכריעים מי ייבחר, ובבחירות שבהן נבחר ההפרש בינו ובין שמיר היה קטן. רבין ביקר בגולן, ותושביו בקשו במפגיע לדעת מה דעתו בנושא. הצהרתו כנגד הירידה מהגולן גם לעת שלום (בדיוק כפי שהיה כתוב אז במצע מפלגתו),שהתפרסמה ברבים היא זו שהכריעה. אין לי כל ספק בכך. בכלל, המועמדים משמאל ומימין נאבקים תמיד על "המרכז". כדי שאפשר יהיה להיבחר על השמאלי להיות יותר "ימני", ועל הימני להיות יותר "שמאלי". רבין לא נבחר במקרה למועמד העבודה. הוא היה באגף הימני של המפלגה, בדיוק כפי שברק היה כזה אחר כך. אבל ברק, למרות שהובלט רקעו הבטחוני, קשריו עם המתנחלים וכדומה אי אפשר לומר ששיקר, משום שבבחירות שבהן נבחר היה ברור בדיוק אילו עמדות הוא מייצג. רבין, לעומתו, ממש שינה את פניו גם בהכרה באשף וגם בעניין הסכמי אוסלו והבקעה. אבל הנושא הבולט ביותר היה הגולן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור אני חולק על הערכתך. רבין היה זוכה בבחירות גם לו היה שומר על עמימות מסויימת בעמדתו ביחס לגולן, ודואג לכך, שכמו את ברק למשל, לא תוכל להאשימו בדעיבד בשקרים. (אם כי בעצם, עכשיו כשאני חושב על זה, גם ברק (ואולמרט, שכיכב בתשדיריו) התחייב לא לחלק את י"ם). הוא זכה במערכת הבחירות (בשיטה שמאז 77 היא כמעט בלתי אפשרית עבור מועמדי השמאל. למעשה רבין הוא היחיד שעשה זאת), בין הייתר, בדיוק בגלל אותה "תדמית ביטחונית" שהייתה לו, שהיא יותר ענין תדמיתי ו"פסיכולוגי", ופחות קשור בייחס ישיר לעמדות ספציפיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממשיך לחלוק עליך בכל הנקודות (אבל אין לי נימוקים נוספים על אלה שכבר כתבתי), אבל בעניין הבטחתו של ברק לא לחלק את ירושלים, אני מסכים שאכן היה כאן שקר ברור בדומה לשקריו של רבין. אבל זה כבר היה בתקופה אחרת כשהסחף וההדרדרות בעמדותינו היו כה גדולים, שלפחות אני כבר לא צפיתי לשום עמידה בהבטחה. לכן,לדידי, השקר הזה של ברק, פחות בלט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |