בתשובה לראובן, 30/11/05 14:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל יש משהו בטיעון ה"נפשי": הפניות (pniut) 1 שלנו כלפי הגורם להוצאה הכספית משפיעה על הדרך שבה אנחנו מתייחסים להוצאה (גם לפני מעשה וגם בדיעבד). כשאני מקבלת חשבון טלפון של 200 שקל מבזק, אני מסננת "הגנבים האלה", ומוצאת פסול בכל סעיף וסעיף של ההוצאות שהם מפרטים לי (בימים שלפני הוראת הקבע הייתי לפעמים גם מתקשרת אליהם ומוחה על גובה הסכום, כמובן מוצאת שאין להם אף טעות בחשבון, אבל שמחה שצעקתי עליהם קצת). כשאני מקבלת חשבון חשמל על אותו סכום בדיוק, אני חושבת "נו מילא, בחודש הבא אנסה לחסוך מעט יותר". וכשאני מקבלת חשבון ארנונה על אותו סכום בדיוק, אני חושבת לעצמי שאיזה כייף, אני לא משלמת ארנונה על הגג, ובכל זאת יכולה לעלות אליו מתי שאני רוצה. 1 יש לזה עוד מילה בעברית, ששכחתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חשבון טלפון של 200 ש"ח זה הרבה אצלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוצע. אבל לא אמרתי שזה סכום גדול, אלא שאני חושדת בהם בכל מקרה ובכל סכום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הסבר לתופעה? יחסי ציבור מוצלחים של חברת חשמל מול אילו של בזק? אגב, זה ש*התקשרת* לבזק כדי להתלונן בפניהם מזכיר לי את הקטע ב"סוחרי החלל" ( וברור לי שקראת אותו!) כאשר המספר מרוצה עד השמיים כאשר אחד הדמויות מאיימת לשרוף את כל המוצרים מתוצרת מסויימת ולקנות רק מהמתחרים. "אין דבר, בשלב מסויים תגלה שחזרת לרכוש את תוצרתינו, כך שהרווחנו קניה נוספת"1. 1 פראפראזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |