בתשובה לאלמנה ויתום, 30/11/05 1:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"...שבבירור אין בין הדת והציווי הדתי ובין ההגיון דבר וחצי דבר" אורי רדלר טוען במאמרו שהדת והאמונה הדתית (ולכן גם הציווי הדתי) מבוססות על כשל לוגי. הוא מניח (לוקח כמובן מאליו, יותר נכון) שלציווי הדתי אין תוקף. אני חושב שהבסיס להנחה האחרונה הזו הוא הטענה הראשונה ההיא. "יתכן שאם מסתכלים על הדת מנקודת מבט של אבולוציה..." הסתכלות דרוויניסטית על הדברים היא רק הסתכלות אחת מני רבות. היא גדושה בספקולציות ובהנחות לא מבוססות, ולכן לטעמי לפחות היא לא מהטובות שבהן (אם כי יש לה גם יתרונות). להגביל את הדיון בדת להסתכלות הזו זה לגרום לעצמנו עוול, מכיוון שהיא מפספסת כ"ך הרבה ממה שמעניין בדת. זוהי רדוקציה לא מוצלחת. ---- לגבי הנקודה השנייה, אני לא לגמרי מבין מה את(?) אומרת. האם את מסכימה עם הביקורת שלי או חולקת עליה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתכלות הדרוויניסטית אכן לא רלוונטית בכלל לדיון לוגי בשאלה האם יש אלוהים, או האם יש בדת כשל לוגי. אבל חלק גדול מהמאמר עוסק בשאלה: מדוע אנשים בוחרים להאמין בדת בכל זאת? בכל הנוגע לשאלה זו, ההסתכלות הדרוויניסטית היא ההסתכלות הנכונה ביותר. שים לב שבכל התרבויות, בכל המקומות בעולם, ובמיוחד בכל התרבויות הקדומות, ישנה דת. ככל הידוע לי, עד למאות האחרונות לא הייתה קיימת חילוניות בכלל. לכן נראה לי סביר להניח שהנטייה לדת היא דבר שנמצא בגנים של האדם, ומכאן שהיא נוצרה באבולוציה, ולכן ההסתכלות הדרוויניסטית הגיונית בהקשר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ככל הידוע לי, עד למאות האחרונות לא הייתה קיימת חילוניות בכלל" לפי ויקיפדיה, אפיקורוס פעל לפני 2300 שנה. עוד לפניו, סוקרטס נשפט על כפירה באלים (בין השאר). גם קריאה מפוקחת בקהלת שלנו חושפת פילוסוף חילוני (ודכאוני) למדי (חוץ מהפסוק הלפני-אחרון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו אנכרוניזם לייחס חילוניות לסוקראטס, לאפיקורוס ולקהלת. סוקראטס נשפט באשמת שווא (תקרא את הדיאלוג פיידון); אפיקורוס טען שאין לפחד מהאלים, לא שהם אינם; והפסוק הלפני-האחרון של קהלת הוא עדיין בקהלת. אל תשכח שקהלת הוא אחד מספרי הקודש של היהדות. הוא אמנם מבטא הלך רוח שחורג ממה שרגיל בכתבים דתיים, אבל העובדה שחז"ל הכניסו אותו לקאנון מראה שהם חושבים שלדת יש גם צד כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אומר שאי אפשר להסתכל על זה בצורה דרוויניסטית, אלא שהצורה הזאת מרדדת את העניין. כותב המאמר משמיע שההתנזרות שמומלצת בנצרות, למשל, נוגדת אינסטינקטים הישרדותיים. למה באמת מוכתבת התנזרות? אאל"ט, הטיעון הרשמי הוא שהינתקות (התנתקות?) מתענוגות הבשר מביאה את הנזיר לדרגה רוחנית גבוהה. מה היא אותה דרגה רוחנית גבוהה? האם למדע ולתיאוריית האבולוציה (כפי שהם היום, לפחות) יש כלים לעמוד על משמעות ואמיתות הטענה הזאת? ואם לא, האם יש להם דרך לעמוד על הערך ההישרדותי של ההתנזרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטשה היה אומר שה"דרגה הרוחנית הגבוהה" היא לא יותר מאשר ביטוי של סיפוק הרצון לכח, לשליטה — במקרה זה, שליטה על רצונות הגוף — שהוא העקרון המנחה של החיים, לשיטתו. למעשה, זה אחד המניעים לאנורקסיה: זו הדרך היחידה שבה הנערה/נער מצליחים לבטא את רצונם לכח. בכל מקרה, בהחלט ייתכן הסבר מדעי (סוציולוגי-אבולוציוני?) לראיית ההתנזרות כמובילה לדרגה רוחנית גבוהה יותר. ניתן לראות בקיום הנזירים כמעין אליבי לכלל האוכלוסיה: הם מקיימים את האידיאל של הדת בפועל, כדי שרוב האוכלוסיה יוכל לקיימו רק באופן חלקי, וכך נשמר האיזון בין קיצוניותה העקרונית של האידיאולוגיה המאחדת עם המשך קיום החברה (שדורש אוכל, מין, עבודה, וכיו"ב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר שנתת הוא בהחלט עקבי עם ראייה הישרדותית. אבל כל העניין לגבי הסבר לרוחניות הוא בגדר ספקולציות. למען האמת, יש כאן אלמנט שהוא כביכול לא ניתן לרדוקציה. כלומר, מאחר שההנחות הדתיות נוגדות במשהו את הנחות המדע (למשל, הנחות על מה באמת נמצא, או מה באמת ממשי), אז להסברים דתיים אין באמת תוקף מנקודת ראות דתית. הם מתארים שכבה מאוד שטחית של המציאות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |