בתשובה לאילן פוקס, 31/03/00 10:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממה שקראתי בעבר מהטקסטים של ליבוביץ', עושה רושם שהוא מדבר על "העם היהודי הריאלי", וכלל לא מתייחס לעם היהודי "לפי ההלכה". ובאמת, אם מתייחסים לעניין רק מנקודת מבט הלכתית, מגיעים למסקנה האבסורדית שאין כל סכנת התבוללות, והעם היהודי לא יעלם לעולם - הרי לפחות 50% מהיהודים הנולדים הן נשים, אשר מטבע ההגדרה ההלכתית ממשיכות את השושלת - ילדיהן יהיו יהודים, יהיה מה שיהיה. אבל למי אכפת מההגדרה ההלכתית כשרוב מי שמגדירים עצמם כיהודים לא מקבלים אותה כלל? הטענה שלו שאדם המחויב להלכה איננו יכול להיות הומניסט התבססה בעיקר על ההגדרה של שני המושגים. אדם המחויב להלכה מעמיד את האל במרכז הוויתו, בעוד שהומניסט מעמיד את האדם במרכז הוויתו. ברור כי אין כל אפשרות ליישב שני ערכים אלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי בדיוק הנקודה ליבוביץ' אכן אמר כי יהודים חילונים עונים על ההגדרה ההלכתית אבל מבחינה תוכנית אין להם יסוד יהודי ערכי . באשר להומניסט אל מול מחויבות להלכה ישנם הוגי דעות רבים שמחויבים להלכה ולהומניזם למשל הרב קוק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את הפרקים הרלוונטיים ב''חמורו של משיח'', וחזור אלי עם הסבר לטענתך כי הרב קוק דגל באיזשהו אופן בהומניזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, האם ידיעותיך על הרב קוק נובעות כולם מ"חמורו של משיח"? קצת חבל, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט חבל, אבל מכיוון שיש נושאים שיותר מעניינים אותי, הרי שחומר בקריאה על הרב קוקו יאלץ להמתין בקצה התחתון של רשימת הספרים שלי. ולעניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא קראת את החומר ככל הנראה אין עניין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמורו של משיח לא צריך להיות קנה מידה לכלום מדובר בספר שאין לו שום משמעות אקדמית ונראה כי מקורו פוליטי יותר מאשר אקדמי. תורת הרב קוק היא אחד משדות המחקר הבולטים במדעי היהדות בזכות החדשנות שבה ובאשר לשאלה הספציפית הרב קוק עסק בנושא במפורש באורות התחיה( סימן יח ) שבו הוא טוען כי הכיוון הרוחני הראוי יהיה צמיחת זרם שישלב יהדות-הומניזם ולאומיות ושוב לפני שפונים לספרי פרשנות כמו חמורו של משיח כדי לקרוא את המקור | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעזוב חמורו של משיח - איך מציע הרב קוק לשלב בין הומניזם (הצבת האדם במרכז) לבין יהדות (הצבת הקב"ה במרכז)? אני מצליח לראות איך הומניזם ויהדות עשויים להגיע למסקנות דומות בתחומים מסויימים ע"י פרשנויות ספציפיות (למשל, חובת תרומת איברים), אבל האידאולוגיות הבסיסיות מנוגדות מכדי להגיע לעמק השווה מבלי לאבד כל צלם של שתיהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדובי ואילן מתכונים לדברים שונים כאשר הם מדברים על הומניזם. אלוהים יצר את האדם כמרכז הבריאה. האם זה מספיק כדי ליישב את הדת עם העקרונות ההומאניסטיים שדובי כל כך אוהב? אחרת אני זקוק להדגרה קצת יותר מפורשת של המושג הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הוא אולי מרכז הבריאה, אבל האלוהים, על פי הדת, הוא מרכז הוויתו של האדם. בהומניזם זה קצת ההפך - האדם אינו מרכז העולם, והוא למעשה לא ממש חשוב ב"grand scheme of things", אבל עבור האדם עצמו - האדם צריך להיות במרכז, ושום אידאולוגיה, כוח או ישות לא צריכה למנוע ממנו את קדושת החיים ואת החרויות והזכויות המוקנות לו כאדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם הבנתי נכון את דברך, אני המרכז העולם (יש בזה מידה לא מבוטלת של אגוצנטריות) ולשום גורם אין זכות למנוע ממני את החירויות והזכויות המגיעות לי מעצם היותי אדם (מובן שחריות אילו ומגדרות ומוגבלות ע"י מגוון חוקים אחרת זוהי פשוט אנרכיה). אם אני כאדם דתי מותר בעצם קבלתי את סמכותו העליונה של האל על חלק מהחירויות הללו (דבר שאישית אני מעדיף להימנע ממנו) אין בכך פגיעה בהומאניסטיות שלי. הקונפליקט בין יהדות והומניזם נוצר רק במקום שבו אני מנסה למנוע ממך את אותן חירויות. האם זהו פער כל כך קשה לגישור? למעשה אם הבנתי נכון את ההגדרה שלך רובם המוחלט של הדתיים שאני מכיר (לצערי לא מדובר במספר גדול מספיק כדי להוות מדגם סטטיסטי בעל משמעות) הם הומאניסטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האמיתית אם כן היא האם המוסר הטבעי סותר את ההלכה ושאלה זו שמציג הרב קוק מקבלת תשובה מענינת, הוא משיב כי ההלכה איננה צריכה לסתור את המוסר הטבעי ולכן הוא קורא לשלב הומניזם יהדות ולאומיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההלכה איננה "סותרת" או "מתיישבת" את "המוסר הטבעי" (מה זה בכלל? המוסר הטבעי שלי יכול להיות שונה משלך) - היא פשוט נמצאת במישור אחר לגמרי. כאשר איוב פונה בתחינה ובכעס אל האל, האל איננו משיב לו תשובה המנמקת את מעשיו מבחינה מוסרית - הוא פשוט מתאר את העולם כמות שהוא. הטענה היא שהעולם לא נוצר למען האדם, ואין להתפלא על כך שהוא איננו מתאים לצרכיו. סותרת או מתיישבת, באמצע או בצד - מטרת האדם הדתי היא עבודת האל, לא טובת האדם. זה ההבדל היסודי - לפי הגדרה - ולדעתי בלתי אפשרי ליישב אותו. ייתכן מצב בו אדם דתי יפעל בדיוק כמו הומניסט - בדיוק כמו שייתכן מצב בו אדם צמחוני יפעל בדיוק כמו אדם אשר איננו צמחוני, אולם אין זה יוצר דמיון ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי חשיבה פוסט-מודרנית, המוסר הטבעי בעיני הוגה דעות מודרני נתפס כדבר שאיננו תלוי תרבות וזמן. באשר למטרת הבריאה אין זה מדויק יש תפיסות הרואות את האדם כנזר הבריאה ולבסוף העמדת האדם במרכז איננה בהכרח תפיסה הומניסטית הנושא של מי נמצא במרכז הוא שולי ואולי בכלל איננו חלק מהדיון הנושא המרכזי הוא קדושת האדם וכאן נקודת השקה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוסט-מודרניסטית? לא צריך להיסחף. "האדם הוא קנה המידה של כל הדברים כולם - של היש בהוויתו, ושל האין, שאינו". את זה אמר פרוטאגורס איש אדברה, הרבה הרבה שנים לפני שהגענו אפילו למודרניזם, שלא לדבר על הפוסט. בכל אופן, אם נדבר על גישת ליבוביץ' (שהרי אתה צודק - ההלכה כוללת כמעט כל גישה אפשרית, ולהיפך) - הרי שהאדם איננו קדוש לכשעצמו, ו"מותר האדם על הבהמה אין". הדבר היחידי המקדש את האדם הוא עבודת האל - "והייתם קדושים לי", ע"י עבודת האל. עבודת האל היא הערך, לא קדושת האדם. משבטלה זו, בטל כל השאר. אני אינני מבין איך מתיישבת גישה זו עם הומניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק כי המוסר הטבעי מהווהמושג יסודי בפילוסופיה העתיקה והמודרנית ודעות הרואות במוסר הטבעי תלוי תרבות ומקום הן פוסט מודרניות לכולי עלמא ובאשר לקדושת האדם זהו מושג רב משמעות ותוכן ביהדות האדם קדוש בגלל שנעשה בצלם ובגלל שיש לו קשר לשורש העליון קדושתו היא פועל יוצא מקדושת האל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני ממש מבולבל. ההומאניזם לטענתך שולל את הזכות של האדם הפרטי לבחור בעצמו את הדברים אותם הוא בוחר לקדש גם במקרה שבחירתו אינה פוגעת באף אדם אחר רק מכיון שהיא אחרת מגרימת טוב לאנושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי את כוונתך אז כן הדת מגנה את הבחירה האנושית במידה והבחירה נגדה את חוקי הדת מכיוון שגם אם בטווח הקצר לא נגרם נזק בראייה הכללית התרחש נזק כלשהו למשל מתעכבת הגאולה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההומאניזם כפי שהוא מצטייר מהתשובות שקראתי עד עכשיו מנוגד לחופש האמונה והמחשבה. בחברה הומניסטית לא יכולה להתקיים דת משום שאמונה באל תמיד תבוא על חשבון אמונה בעקרונות ההומאניזם. כך שךמעשה ההומאניזם הוא סוג של דת. אמנם דת נאורה חסרת אל וחסרת פולחן אבל עדיין דת. ולכן כנראה ליבוביץ צדק כשקבע שההומאניזם הוא סוג של עבודת אלילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההומאניזם הוא אנטי-דת. הוא אידאולוגיה המנוגדת לדת. האם כל דבר שנוגד את הדת הוא דת אחרת? אם כך, אז ההומניזם הוא דת. אך אין בו אף מרכיב של דת, או של עבודת אלילים. הומניזם הוא כפירה, זה כן, אבל לא עבודת אלילים. אלא אם בני אדם נחשבים בעיניך אלילים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הפאן הדתי בהומניזם (כפי הוצג כאן) הוא אוסף כללים מחשבתיים שמהווים יסוד לתפיסת עולם שאיננה ניתנת לערעור. קדושת האדם וזכויותיו הופכים להיות ערך עליון, וכל גורם מחשבתי או אמונתי אחר, אפילו אם עקרונות ההומניזם נגזרים ממנו, הופך ל"חילול ערכי ההומניזם". ב. דתות מונותיאיסטיות אוסרות על מאמיניהם לקבל על עצמם דתות אחרות. היהדות היא אנטי נצרות, הנצרות היא אנטי איסלאם ההומניזם כ"אנטי דת" מאוד מזכיר את זה. ג. זכויות האדם כוללות בין היתר חופש אמונה. שעל מנת להיות הומניסט אמיתי אני חייב לשלול מעצמי את החופש הזה מכיוון שאמונה דתית עומדת לדבריך בניגוד להומניזם אולם כהומניסט אסור לי לשלול את זכותו של הזולת להאמין במה שהוא רוצה להאמין בו. אני לא בטוח אם זה סוג של התנשאות ("אני הומניסט מידי בשביל להאמין בשטויות האלו אבל אתם, ילדים מפגרים שכמותכם, יכולים להאמין במה שאתם רוצים. זו זכותכם !") או סתם הלקאה עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כל אדם קובע לעצמו ערך עליון. אצל האדם הדתי, הערך הזה הוא בהכרח האלוהים. אצל החילוני - הוא יכול להיות אחד ממגוון דברים. מכיוון שלכל אדם יש תפיסת עולם שבד"כ אינה ניתנת לערעור, ניתן להסיק מטענתך כי כל אדם הוא "דתי" באיזשהו אופן. אני מסוגל בהחלט לקבל טענה כזאת, אך אם אכן אעשה כך - הרי שהדיון מלכתחילה היה מיותר לחלוטין... ב. והדמוקרטיה היא אנטי דיקטטורה ואנטי פאשיזם ואנטי קומוניזם ואנטי נאציזם, בדיוק כמו שנאציזם הוא אנטי קומוניזם, ולכן דמוקרטיה מאוד מזכירה משטרים אפלים. הבא נזרוק אותה לאשפתות! ג. ההומניזם אינו כופה עצמו על האדם (בניגוד לדת, שמאיימת על הנוטש אותה בעונשים לכופרים), ולכן אינו שולל בשום צורה את חופש האמונה של האדם. בכל רגע נתון, אדם יכול ללא כל חשש לזרוק מעליו את ההומניזם ולהפוך לקפיטליסט רודף כסף ומחרחר מלחמה. שיבושם לו. וכן - זה בדיוק התנשאות. אבל התנשאות ראויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש הבדל בין תפיסת עולם אישית שעל פיה אדם מגדיר לעצמו מערכת ערכים, לבין מערכת ערכים קיבוצית, שאחד מערכיה הוא לא יהיו לך ערכים אחרים בעלי חשיבות גבוהה יותר מהערכים שלי. ב. אני לא הצעתי לזרוק שום דבר אני פשוט מנסה להבין למה אתה מתכוון כשאתה אומר הומניזם. תקופת ציד המכשפות בארה"ב הייתה תקופה שבה אלמנט האנטי קומוניזם בדמוקרטיה האמריקאנית איים להפוך אותה לאנטי דמוקרטית. למעשה בתורה נאורה אסור לתת לשום "אנטי" להפוך דומיננטי עד כדי איום על עקרונות התורה עצמה. ג. ההומניזם מגדיר כל מי שמאמין בעקרונות אחרים (גם אם ההומניזם נגזר מהם) כפנאט, רודף כסף ומחרחר מלחמה. בחברה בה ישלטו העקרונות הללו. הלא הומניסט יהיה מוקצה ומנודה. לא מדובר פה בהבטחה לגהינום אחרי המוות אלא נידוי חברתי. בדומה לתופעת הפוליטקלי קורקט הפולשת למחוזותינו. אני רוצה להבהיר נקודה אני לא נגד הומניזם אני פשוט לא ממש מבין מהו. אתה מתייחס לגישה הומאניסטית אידיאולוגית. השאלה היא האם לא יכול להתקיים הומניזם פרקטי כאשר האידיאולוגיה שמאחורי הפרקטיקה היא קצת אחרת, האם קדושת זכויות האדם באמת מתנגשת עם אמונה בכוח עליון (בהתחשב בעובדה שאותו כוח עליון כבר לא נתן הוראות כבר שנים וההוראות שחילק בעבר נתונים לאינטרפרטציות שונות)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן : מי שעובד את ה"בן אדם "הוא עובד ע"ז !! למשל ישו כאלוהים ! לכל העולם הזה אין ערך !! כולל האדם שבתוכו! "הבל הבלים הכל הבל "-כולל האדם ! רק ה" הוא קדוש ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי בנצרות אין הערצה של האיקון של ישו כהתגשמות מטריאליסטית של האלוהות אלא דווקא כהתגשמות הרוחנית כחלק מהשילוש, כך שאין כאן עבודה זרה במובן הזה. יתרה מכך, אם איני טועה (ותקנו אותי) הנצרות והאיסלם לא נחשבות "עבודה זרה" מבחינת היהדות – מותר ליהודי לבקר במסגד או בכנסייה למשל. אשמח אם מישהו שבקיא יותר יוכל להרחיב (משה? אלכס?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר למה שבילינסקי כבר העיר, ההומניסטים אינם עובדים את בני האדם כאלוהים, אלא הם מעריכים את בני האדם כבני אדם. אין דברים קדושים בעולם (או מחוץ לו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם ככלל, ולאו דווקא ''אני'' הוא הדבר החשוב ביותר. על כן עלי לשמור בקנאות על זכויותיו של הזולת. אתה עצמך בהחלט רשאי לוותר על הזכויות הללו, אך קיומה של קהילה דתית בעלת חינוך דתי, שמונעת מאנשים לדעת את זכויות האדם שלהם, דבר שהוא הכרח עבורה, הופכת אותה למנוגדת להומניזם. תורת ישראל קובעת כי כל ישראל ערבים זה לזה, ועל כן יהודי אחד מחוייב ''לסייע'' ליהודי אחר להיות יהודי טוב, כאשר להיות יהודי טוב הוא לשים את טובת האלוהים במרכז. גם היחס של היהדות לגויים הוא בעייתי מהבחינה ההומניסטית. אין ספק שניתן לאפשר לשתי השיטות לדור תחת אותה מדינה (יהדות רפורמית לא תפריע לאף אחד, בטוחני, לחיות את חייו ההומניסטיים), אבל ליצור אידאולוגיה מאוחדת... נראה לי בלתי סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר מערכת חינוך דתי שתכלול לימודי אזרחות (כמו למשל בתי ספר ממלכתיים דתיים) תפתור את בעיית החינוך (אני לא חושב ששלילת זכויות האזרח היא דבר חיוני כדי לאפשר קיום של דת). באשר לעניין הערבות, הזכרתי כבר במסר הקודם את עניין הכפייה. בוא נניח שהערבות הזו לא כוללת סקילת מכוניות הנוסעות בשבת אלא סיוע לכל אדם שמעוניין לקיים מצוות וללמוד. אני מכיר כמה עשרות אנשי שומרי מצוות שאינם מבלים את זמנם בכפיית אורח החיים שלהם על הזולת. באשר לטובת האלוהים. אני לא חושב שאיזה שהוא אדם שפוי המאמין בקיומו של האלוהים חושב שאלוהים תלוי באיזו שהיא צורה בטובות של בני האדם. בקשר ליחס לגויים, אני מודה שיש כאן בעייתיות מסוימת אך מכיוון שמדובר בעמים שאינם קיימים עוד, ניתן להתיחס אל חוקים אילו כאל חוקים נקודתיים שאינם רלוונטיים יותר ובכך לסגור את העניין. רוב הדתיים שאני מכיר אינם מבלים את ימיהם בחיפוש אחר עמלקים וכנענים. אני מצטער אבל רוב הדתיים שאני מכיר עונים להגדרה שלך של הומניסטיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |