בתשובה לגיל לדרמן, 30/11/05 12:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואיך זה קרה ש"האבולוציה הזדונית הביאה לכך שאשת המערות תחפוץ להזדווג דווקא עם האמיץ"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי מה הסיבה האבולוציונית לכך שנשים נוטות להימשך דווקא למטפסי הרים ולא לרואי חשבון? מבחינה אמפירית, עושה רושם שזה נכון. למה בדיוק? אם הייתי חייב להשתתף במשחק (ואני לא אוהב כל כך הסברים אבולוציוניים לדחפים פסיכולוגיים, זה נראה כאילו הם יכולים להסביר כל דבר והיפוכו) הייתי מנחש שמי שמתקיף בפזיזות ממותות כנראה שכבר עשה זאת בעבר, ושרד. אולי זה מצביע על כך שיש לו גנים אשר מאפשרים זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך זה לא כל-כך טפשי מצידו להסתער על ממותות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא טיפשי להסתער בפעם השניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י מבחן התוצאה (שאני מתעב, אבל נעזוב את זה כרגע) גם לא בפעם הראשונה. וברצינות: הצייד הנועז זוכה למעמד חברתי גבוה (השבט מעוניין לעודד פעילות כזאת, כי נשבר להם מאכילת חלזונות וחסה), לכן גם לאיסטרטגיה הזאת יש מקום בחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוכב שבוהק חזק כבה לאחר זמן קצר, לא? ציד ממותות (בפזיזות) מוריד את תוחלת החיים, ואם טענתו של אורי היא שפעולה שנוטה לקצר את החיים היא לא רציונלית הרי שלא מדובר על פעולה רציונלית. מצד שני, זו פעולה שמדגימה (נניח) את קיומם של גנים המקנים חוזק, מהירות, וכיוצא בזאת. דוקינס מדבר על כך שהאבולוציה מתרחשת ברמה של הגנים. חוסר נוחות זה מושג שמדבר על אורגניזמים, וכל טענה באשר לקשר בין חוסר נוחות לבין "שרידות" מניחה שהאבולוציה מתרחשת ברמה של האורגניזם. אם נסכים שמה ש"שורד" אלו הגנים ולא האורגניזם הבודד, חוסר הנוחות (או הנוחות) אינם רלוונטיים יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שיש עוד אופציות חוץ מרואי חשבון ומטפסי הרים. שניהם זנים שאין לי כל חיבה אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יש כמובן את המתמטיקאים. כבר שנים אני טוען שאני בעסק הזה בעיקר בשביל הכסף והבחורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעת שבארה"ב יש יותר רואות חשבון מרואי חשבון? 57% כמדומני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רואי חשבון אינם לטעמי, קשה לי להאמין שרואות חשבון דווקא ידליקו אותי. ועוד ברמה כזו שאתחיל להתאהב בנשים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'מע, לא תמיד שואלים אותי כל כך למי אני נמשכת. בשעה שרואה החשבון מציע לי באדיבות ערב רומנטי של תפירת אדרת מן הפרווה שמכר לו הצייד השכונתי - מטפס ההרים פשוט מושך אותי בשיער, מכניס אותי למערה ופועל באון להמשך הגזע (שימנה, מן הסתם, אחוז גבוה יותר של מטפסי הרים מאשר של רואי חשבון). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |