 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדוגמא שנתת (עם יד שמאל) היא טובה, כדי לקזז את האפקט הזה, בדרך כלל נהוג לבצע ניסוי כזה: האם תסכים לנסוע נסיעה של X כדי לקבל הנחה של 10 שח על 1) חבילת עפרונות? 2) כרטיס טיסה לארה"ב? מתברר שבאופן טיפוסי, אנשים מוכנים לנסוע לסופר יותר מרוחק בשל הנחה על עפרונות, אבל לא לנסוע לסוכן נסיעות יותר מרוחק בשל הנחה זהה על כרטיס טיסה. לדעתי זה דבר שאי אפשר לפטור ב"מניעים נפשיים" אלא אם כן אפשר להגיד *מהם* אותם מניעים. אני מוכן להרחיק לכת ממך *כל* החלטה שאנו עושים היא ממניעים נפשיים, אבל אם רוב האנשים עושים דבר שעל פניו נראה מוזר, זה דורש הסבר. זה הכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית לא. למרות שאני איש מחשבים ויודע שההבדל היום כבר לא גדול כל כך, אני מעדיף לקנות מחשב יקר יותר בחנות ידועה ליד הבית, מאשר לחפש רחוק מחשבים זולים יותר. זה אולי מסביר את זה בצורה מסויימת. אני אנסה להסביר את זה למרות שאני לא פסיכולוג. למרות שההסבר פשוט, שאלת הלמה אנחנו מתנהגים ככה היא כבר אחרת. יש דברים שחשוב לנו השירות / הביטחון. לכן אנחנו נבחר בצורה אוטומטית במותגים / מקומות שאנחנו סומכים עליהם. טיסה היא אחד מהדברים האלו. כנראה דברים יכולים להתפקשש עם כרטיס. הכסף נהפך למשהו משני. חבילת עפרונות היא בסה"כ חבילת עפרונות. למה הכסף פה דווקא תופס מעמד אצל אנשים מסויימים? אני באמת לא יודע. מבחינתי האישית, גם חומרנות וגם קמצנות הם כשלים לוגיים :-)1. אבל כל בן אדם וסדר העדיפויות הנפשי שלו. סדר עדיפויות נפשי של אדם אחד, יראה מוזר לבן-אדם אחר. אני לא חושב שיש פה אמת מוחלטת. _ 1 וגם עצבנות וגם רגשות אשם וגם חרדות. אבל לצערי אני חוטא בהם לא מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרת, חבילת עפרונות היא בסך הכל חבילת עפרונות, אבל בטיסה יש סיכון גדול יותר ולכן לנסות לחסוך ''קצת'' עשוי להתברר כמשהו לא יעיל. זה מה שכתבתי בתגובה המקורית שלי, אבל משום מה, קראת לזה תועלתנות צינית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מאין השתרבבה לפה שאלת האמינות. ננסח מחדש: אתם יכולים לחסוך 10 שקלים על ידי קניית עפרונות בסניף רחוק יותר של קרביץ, או לחסוך 10 שקלים על ידי קניית כרטיס טיסה בסניף רחוק יותר של איסתא. אין פה שאלת אמינות, רק מחיר מול מרחק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני ההוא תיאר תסריט קצת אחר. אליו הגבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התגובה שלי כוונה לכלל הפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אולי אין שאלת אמינות, אבל כן נשארת אותה שאלה של סיכון ושירות. כרטיס הטיסה לא מוגדר כדבר "בטוח". במידה ותהיה בעיה, אני אולי אצטרך גם לנסוע לעיר האחרת כדי לטפל בה. דרך אגב, יכול להיות גם שאותו הבן-אדם במצב מסויים כן יסע ובמצב מסויים לא. אולי הוא יסע כי החודש הנושא הכספי מעיק עליו במיוחד, ואולי בפעם אחרת לא יסע, כי נפלה עליו בוחטה של כסף. אולי הוא סתם עייף. או להיפך, אדם שבדרך כלל לא היה נוסע, מחליט דווקא כן לנסוע, כי יש לו עוד משהו לעשות באותה עיר אחרת. גם קמצנות/חסכנות, לא באה בשחור ולבן. יש אלף ואחד פרמטרים. להסתכל על הכול דרך העיניים של הכסף זה להתעלם מהמציאות. זו תמיד הבעיה עם דוגמאות היפוטיות, הן נוטות לפשטנות יתרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את התגובה שלך שוב. הניתוח כולו נכון, העיניים שמנתחות אותו מבחינתי ציניות. אחרי שהגעת יפה לסיכון ולתועלת, ניתחת את המסקנות בעיניים כספיות תועלתניות. זה מתחיל ב: "עכשיו, יצור רציונלי, שרוצה להרבות את עושרו..." מבחינתי ברגע שהגעת אל הסיכון, הדרך הטבעית הייתה ללכת אחרי הנפש והשקט הנפשי, שהם מניעים חזקים יותר במקרה הזה, ולא אחרי המובן מאליו, הרציו והעושר. זו הנקודה שנגעה בי, ובגלל זה גם כנראה היה לי קשה להכיל את כל התגובה. אתה לא חושב שההסתכלות בסיפא של התגובה שלך (גם על הלקוח וגם על עורך הדין) היא הסתכלות כספית תועלתנית טהורה? האם כשאתה מסכם ומדבר על הקשר רחב יותר, אתה לא מתכוון לגישה תועלתנית (כספית) לטווח הרחוק? זה לפחות מה שאני הבנתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הקטע עם ''הרוצה להרבות את עושרו'' עשוי היה להראות ''ציני'', אבל בהקשר של הדיון, זה סביר. הדוגמא לא עסקה בהתעלות הרוחנית ושלוות הנפש שאדם חש לאחר שהוא מתמקח עם הבנק על עמלת ההמחאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל יש משהו בטיעון ה"נפשי": הפניות (pniut) 1 שלנו כלפי הגורם להוצאה הכספית משפיעה על הדרך שבה אנחנו מתייחסים להוצאה (גם לפני מעשה וגם בדיעבד). כשאני מקבלת חשבון טלפון של 200 שקל מבזק, אני מסננת "הגנבים האלה", ומוצאת פסול בכל סעיף וסעיף של ההוצאות שהם מפרטים לי (בימים שלפני הוראת הקבע הייתי לפעמים גם מתקשרת אליהם ומוחה על גובה הסכום, כמובן מוצאת שאין להם אף טעות בחשבון, אבל שמחה שצעקתי עליהם קצת). כשאני מקבלת חשבון חשמל על אותו סכום בדיוק, אני חושבת "נו מילא, בחודש הבא אנסה לחסוך מעט יותר". וכשאני מקבלת חשבון ארנונה על אותו סכום בדיוק, אני חושבת לעצמי שאיזה כייף, אני לא משלמת ארנונה על הגג, ובכל זאת יכולה לעלות אליו מתי שאני רוצה. 1 יש לזה עוד מילה בעברית, ששכחתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבון טלפון של 200 ש"ח זה הרבה אצלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוצע. אבל לא אמרתי שזה סכום גדול, אלא שאני חושדת בהם בכל מקרה ובכל סכום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הסבר לתופעה? יחסי ציבור מוצלחים של חברת חשמל מול אילו של בזק? אגב, זה ש*התקשרת* לבזק כדי להתלונן בפניהם מזכיר לי את הקטע ב"סוחרי החלל" ( וברור לי שקראת אותו!) כאשר המספר מרוצה עד השמיים כאשר אחד הדמויות מאיימת לשרוף את כל המוצרים מתוצרת מסויימת ולקנות רק מהמתחרים. "אין דבר, בשלב מסויים תגלה שחזרת לרכוש את תוצרתינו, כך שהרווחנו קניה נוספת"1. 1 פראפראזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |