בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 28/11/05 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם את העובדה שלא ניתן להשוות את ערכן של חמש דקות של חיים אל מול שבעים שנה אפשר לפרש כפרדוקס הערימה. אני חושב שמי שמפרש זאת כך מחמיץ אמירה עמוקה מעט יותר. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את הקשר בכלל. אין להשוות בין חמש דקות חיים של אדם מודע לעצמו לקיום של עובר שמוחו טרם התחיל לתפקד, למשל. אם לדעתך אני מחמיץ אמירה עמוקה מעט יותר, אשמח שתאמר אותה ולא תשמור אותה לעצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה הרואה בחיי אדם ערך אבסולוטי לא מדברת על מודעות. למעשה, "מודעות" זו מילה ערטילאית למדי, ולא משהו שניתן לגלות או למדוד בצורה בלתי אמצעית. ליבוביץ' עצמו מזכיר אפילו במאמר שהפניתי אליו (אם כי לי אישית זה לא נשמע הגיוני) שגם לתינוק שזה עתה נולד אין עדיין מודעות עצמית. בכל אופן, האמירה העמוקה יותר היא לגבי המוחלטות של ערך חיי האדם. זהו ציווי ביהדות, אשר לא תלוי לא במודעות ולא באיכות החיים ולא בהגשמה עצמית, ואפילו לא ברצון האדם עצמו. כאשר ערכים אינם מוחלטים, ניתן להשוות ולשקול ביניהם. אפשר למשל להחליט לגרש אדם מביתו ולשלם לו כך וכך כסף, משום שהרגש שלו כלפי ביתו איננו ערך אבסולוטי. חיי אדם לא ניתן לשקול. אם צריך לבחור בין חייו של ילד בן 10 או זקן נוטה למות, לא ניתן מבחינה הלכתית לטעון כי ערך חייו של הילד עולה על אלו של הזקן. גם אם מדובר על אדם חולה הנתון בתרדמת ומן הסתם לא יתעורר. משום שלא המודעות נותנת ערך לחייו, ולא האושר, ולא הפוטנציאל, ולא ההגשמה העצמית, אלא העובדה שהוא נברא בצלם אלוהים. ומבחינה זו, חייהם של כל בני האדם שווים. לא לנו שמורה הזכות להכריע. זו דעתו של ליבוביץ' כאדם מאמין ולא דעתי שלי. יש בה לא מעט בעייתיות, אולם במובן מסוים היא גם הומנית. היא אומרת שאנחנו לא יכולים להרוג אדם חף מפשע אחד על מנת להציל עשרה, משום שחיי בני אדם אינם ניתנים להשוואה על פי המשקל. לא דבר של מה בכך בישראל של ימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" לא ניתן מבחינה הלכתית לטעון כי ערך חייו של..." עכש"י יש כמה רשימות הלכתיות המציינות עדיפויות שונות לטיפולים רפואיים או להצלת חיים (גבר-אישה, חכם-עמך, ישראל-גוי וכיוב'). יש לי (או היה לי?) ספרון של י"ל המוקדש לשאלה הזו ושם הוא אכן טוען בהרחבה על הערך המוחלט של החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להבדיל בין השאלה התאורטית לשאלה המעשית. לכל שאלה מעשית נותנים תשובה וגם לשאלה את מי להציל ואת מי להעדיף. הפתרון של עדיף שימותו כולם גם נשקל ומתקבל לעיתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי בדיוק על "מודעות" אלא על "המוח התחיל לתפקד". האם את זה לא ניתן למדוד? כי אם כן ניתן, אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה: "ערך חיי האדם" צריך קודם כל להניח מהו אדם. תינוק שעוד חמש דקות יוולד הוא אדם, ואילו ביצית מופרית היא לא (או שאתה טוען שהיא כן?). עכשיו מתחיל פרדוקס הערימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיית החיים כערך אבסולוטי כפי שמבטא אותה י''ל תלויה בהיות האדם צלם אלוהים, לא בתפקודו של המוח (גם אדם שנמצא בתרדמת ולא מבצע דבר מלבד לנשום שומר על חלק מתפקודי מוחו, דרך אגב). ליבוביץ' עונה תשובה חד-משמעית (כפי שציין נכון יעקס, לפחות מבחינה תאורטית) - מרגע הפרית הביצית ועד מות האדם, אדם הוא. אפשר לא להסכים, למעשה זו אפילו לא דעתי האישית, אבל אני לא חושב שמדובר בעמדה דבילית או לא רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אולי לא עמדה דבילית, אבל כמו רוב הדברים המוחלטים מדי, היא לא מתאימה לחיים. בחיים אין דברים מוחלטים כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהעמדה דבילית. היא פשוט לא משכנעת (אותי) בצורה קיצונית. ושים לב שלא דיברתי על תפקוד המוח, אלא על *קיום* של מוח. גם לא הכי ברור לי למה רגע לפני הפריית הביצית היא והזרעון אינם אדם, אבל רגע אחר כך הם כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה לא דבילית, אבל הטיעון שליבוביץ' משתמש בשביל להצדיק אותה הוא דבילי. אפשר לטעון אותו לגבי כל נקודה שתבחר בשביל להפריד בין אדם לטרום-אדם. השכ"ג כיוון לדעת חכמים; על טיעון דומה ר' ירמיה נזרק מבית המדרש (הפתיל שמתחיל בתגובה 217387). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |