|
||||
|
||||
אם אני פוגשת קשישה תימניה, עיוורת ועניה, שבנה נהרג במסגרת פיגוע התאבדות שהחמאס קרא לו "ים של שושנים", והיא מחפשת אותו לשווא בחדרי המיון בבתי החולים ובוכה ביאוש, כל עולמה התמוטט עליה. שווה לי לכתוב על זה ספר? |
|
||||
|
||||
לא, כי את בצד הלא נכון. פלסטינים סובלים זה הרבה יותר סקסי. |
|
||||
|
||||
דוגמא נפלאה לרדידות הדיון עליה מצביע אלדר. אולי פיגועי ההתאבדות הם תולדה (בין השאר, בין השאר) של המדיניות הישראלית? אולי הקשישה הפלסטינית והקשישה התימנייה הן קורבנות של אותו מצב? |
|
||||
|
||||
ואולי המדיניות היא תולדה (בין השאר, בין השאר) של פיגועי ההתאבדות? אולי הקשישה הפלסטינית והקשישה התימנייה הן קורבנות של אותו מצב? |
|
||||
|
||||
טוב, עכשיו ברצינות: בניגוד למה שהיה עלול להצטייר מהשאלה שלי, אני לא פוסלת את המאמר שלך (או את הספר) על הסף. מה שכן, בניגוד למה שציינת במאמר, עושה רושם שהכתב לא מתאר את "המצב ברצועת עזה", אלא את "המצב הפלסטיני ברצועת עזה". כלומר, הוא לא מתאר מציאות שלמה אלא צד מסוים בה. ובמקרה של האזור הרותח שלנו, לתאר צד מסוים זה מאוד-מאוד מגמתי. זה נורא נחמד להתלונן על אלונקה שנראית כמו טיל ולהגיד שאיזה רע ונורא הצה"ל הזה, אבל מה דעתך לספר גם על החייל שעדיף שיזהה אלונקה בתור טיל מאשר טיל בתור אלונקה? סיטואציה של כיבוש היא אבסורד. אבל היא אבסורד לא רק לצד הפלסטיני. אז אם הוא רוצה לספר סיפור, לפחות שישתדל לספר את הסיפור המלא. |
|
||||
|
||||
אבל הצד הפלסטיני הוא הצד שהישראלים לא רואים בדרך כלל |
|
||||
|
||||
קטע לקריאה: ואולי תביני כי המציאות בעזה היא לא מציאות של בתי מיון או בתי חולים או בכלל חיים נורמליים שמופרים בטרגדיה- אלא טרגדיה מתמשכת ועקבית |
|
||||
|
||||
עוד בענייני בלופים: http://www.seconddraft.org/streaming/pallywood.wmv (40MB של תימרון התקשורת ע"י הפלשתינים, רובם כבר די ידועים). |
|
||||
|
||||
אסתי היתה שם קודם:תגובה 329765 |
|
||||
|
||||
"ואולי תביני" זה משפט שמניח מראש שאני ילדה קטנה שלא מבינה, וזה קצת מרגיז. אם אתה רוצה לדון, אנא היה ענייני. למען האמת, הקטע שצירפת היה יותר מאוזן מאשר המאמר על הספר. אני גם בכלל לא טענתי שבעזה יש חיים נורמלים. מחיתי על השימוש בסמלים ציניים על מנת להבהיר נקודה. הקטע מהספר, נגיד, שיכנע אותי הרבה יותר שבעזה יש מציאות איומה מאשר משפט כמו "ביתה נהרס במבצע שצה"ל נתן לו את השם החינני "קשת בענן". מה קשור שם המבצע למאמר? זה מעליב אותי שבמקום לשכנע אותי דרך עובדות מוצקות, שהן מחרידות כשלעצמן, בוחרים לפרוט על מיתרי הרגש שלי כקוראת בעזרת סיפור מלווה בכמה שיותר תיאורי מסכנות. בקטע שלקוח מהספר עצמו אפשר לראות שזה ממש לא הדרך שבה שלומי אלדר מציג את הדברים. |
|
||||
|
||||
שפה היא מהכלים היעילים יותר שבעזרתם ניתן להפעיל אלימות שלכאורה נוגדת את הבסיס המוסרי שלנו. למשל, ידועה לשימצה (מהוללת בגלל היצירתיות) ההגדרה של הCIA לרצח: "חיסול תוך דעה קדומה קיצונית" (בתרגום עילג לעברית). בעזרת שינויי שפה יופמיסטיים או דרך הפשטות מטאפוריות, מנוטרלת ההשפעה הקשה של המעשה על המבצע ולא פוגעת בו כחרב פיפיות. (זה פועל בשני הצדדים,כמובן, אבל כרגע לא עולה בדעתי דוגמא מצד הטרוריסטים). |
|
||||
|
||||
''סיכול ממוקד'' הוא אפילו מוצלח יותר. |
|
||||
|
||||
אתה רוצה להגיד שהביטוי מתוך "אפוקליפסה עכשיו" נלקח מן המילון הרשמי של ה-CIA? (בכל מקרה אני הייתי מתרגם "חיסול בעדיפות גבוהה מאוד") |
|
||||
|
||||
(לא מסתדר לי עם Terminate With Extreme Prejudice ) |
|
||||
|
||||
אתה צודק. אבל נדמה לי שהכוונה כאן למשמעות האחרת של המילה prejudice - נזק. הכוונה היא שצריך לחסל אותו במשמעות של להרוג. מת לגמרי ולא רק לפגוע ולהוציא מכלל פעולה. אתה, במקרה יודע, מנין לקחו התסריטאים של "אפוקליפסה עכשיו" את הביטוי? זה באמת נשמע כמו יופימיזם פנטגוני ולא משהו הוליוודי או ספרותי (קונרד), אם כי התסריטאי שם, או לפחות כותב הדיאלוגים בסרט הוא מבריק. |
|
||||
|
||||
מי שקרא את המאמר במעריב על הפלוגה שר' פיקד עליה, יכול להבין את הנזק העצום שנגרם לצעירים המשרתים בתפקידי לחימה בצה''ל מהשרות המתמשך בשטחים. הסיפורים מזכירים לי סיפורים מויאטנם, ולא היו קיימים כששרתתי בסדיר. היווצרות מאפיות בפלוגות וכו'. |
|
||||
|
||||
ראה\י תגובה 348931 |
|
||||
|
||||
כן, אבל זו טעות. הרי באמת אין ספק שהכוונה כאן היא לנזק, כפי שאמרת. |
|
||||
|
||||
כן. הם התכוונו להגיד ''אנו רוצים אותו (את קולונל קורץ) מת, מת לגמרי''. דרך אגב, סרט מדהים. נראה שרק הצריכה המוגברת של סמים, היא שאפשרה לאנשי הוליווד שאין להם שום צל של מושג איך מריח שדה קרב, לייצר דרמה אנטי מלחמתית אפקטיבית. |
|
||||
|
||||
וצייד הצבאים? והמבורגר היל? |
|
||||
|
||||
("להציל את טוראי ראיין"? "מטאל ג'קאט"?) |
|
||||
|
||||
הזכרתי את רמרק משעליו קשה לי להאמין שהוא כתב בהשפעת סמים... אם כי אין לדעת. |
|
||||
|
||||
אריך מריה רימארק הטיב מאוד להכיר את שדות הקרב של מלה"ע ה-I. צריך לזכור שרוב הגברים של מדינות אירופה שירתו באופן כזה או אחר במלחמות העולם. במלחמת וייטנאם חלק גדול מן האמריקאים צפה במסכי הטלביזיה ובפרט זה נכון בסקטור ממנו באים הכותבים, התסריטאים והבמאים של סרטי הקולנוע. כל מי שהיה אפילו ליד שדה קרב, יודע שהתיאור של קופולה של שדה הקרב שואב יותר מן המיסטיקה הקתולית ומן הדמיון מאשר מן המציאות. נדמה לי שבקטגוריה זו אפשר לכלול גם את שפילברג. במערב אין כל חדש (לפחות הספר) הוא ריאליסטי לגמרי. נדמה לי שמבחינה זו די ברור מדוע קופולה בחר ברומן המיסטי והאפל של ג'וזף קונרד ולא נניח ב"מחווה לקטלוניה" של אורוול. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי רמארק לא ראה שדה קרב מימיו כשכתב את הספר. (ודאי גם לא בטלוויזיה...) |
|
||||
|
||||
In 1916, Remarque, a third-year student at a teachers' training college, was drafted into the German army. He served on the Western front and was several times wounded. Profoundly changed by the war, Remarque returned to the college after the peace was resumed in 1918, but the civilian life seemed almost unreal and ridiculous after what he and his friends experienced during the war.
|
|
||||
|
||||
ויקיפדיה חולקת עלייך: http://en.wikipedia.org/wiki/Erich_Maria_Remarque כמובן, לך תדע, הויקיפדים האלה כותבים מה שבא להם.
"At the age of eighteen he went as a soldier to the front lines of World War I, where he was wounded several times." |
|
||||
|
||||
האמת - זה פשוט דבר ששמעתי באחת התוכניות של שעה היסטורית. פרופ' הר סגור אמר שם שרמארק בעצם כתב את הספר הזה לאור התערבות, שיוכל לכתוב ספר המתאר את המלחמה בלי לראות אותה. |
|
||||
|
||||
משונה מאוד. אם זה נכון, ההערכה שלי לפרופ' הר סגור נפלה פלאים (או לרמרק, תלוי מה נכון). עוד לינקים שבהם תומכים בכך שרמרק השתתף במלחמה: |
|
||||
|
||||
כן, טוב, נראה שזו הייתה טעות של הר סגור - או שזכרוני נפל פלאים. בכל אופן, תודה.:) |
|
||||
|
||||
על הכריכה האחורית של במערב אין כל חדש נכתב כי רמרק לחם במלחה''ע הראשונה בחזית המערב ונפצע בה. |
|
||||
|
||||
השתמשתי בביטוי ''ואולי תביני'' עקב קשת המגיבים הימניים הנוקשה בוינט שתקפה את הרעיון של הבנה לצד השני אני מאמין כרגע שאת לא איתם בצדקתם השלטת והיחידה |
|
||||
|
||||
נחת לו דרקון D9, מפלצת אדירה ורעבה, והחל גורף שורות של בתים בכפותיו. איש אינו יודע מנין בא, ומה הוא רוצה. אולי לא הקריבו לו את מנחותיו בזמן, אולי נשלח בידי שר האופל בכבודו ובעצמו. מה כבר יכולים לעשות שני עיתונאים קטנים כדי לפענח מסתורין שכזה? |
|
||||
|
||||
א. גם קשישה פולנייה עוברת טרגדיה איומה במצבים כאלה. לאף אחד אין מונופול על האומללות. ב. אם את יודעת ורוצה לכתוב על מקרים אלה איש אינו מונע ממך. ג. מאידך גיסא, עבודתך תהיה קשה בהרבה. בסופו של דבר, כל קשישה שאיבדה את בנה בפיגוע, כל ילד שנפגע בו, כל תושב שדרות שביתו נהרס מקסאם - כולם כבר תוארו, רואיינו, צולמו וכיו''ב בתקשורת. סיפוריהם נפרסו בעיתונים. קשה לחדש בזה משהו, אלא אם כן את סופרת גדולה. סיפורי הפלסטינים נפגעי הכיבוש, לעומת זאת, מופיעים בצמצום רב. רב עד כדי כך, שיש ישראלים - כמו השכ''ג, למשל - שמסוגלים לראות במחבלים תופעת טבע שרירותית וחסרת היגיון כמו גשם, ואת הזוועות שאנחנו מבצעים בשטחים - כמו הצטיידות סתמית במטריות... |
|
||||
|
||||
השכ"ג רק הרהר על ענייני סיבתיות. הצגת הטרור כאילו הוא התגובה לחיסולים הממוקדים מערערת את הידע שלי הכרונולגיה של סיבה ומסובב. אני מניח אין הרבה טעם להסביר מהו משל, אפילו ד"ש נכשל בעניין הזה. ____________ הערה: אם אתה האלמונית הצ'ילבה שלי, ראה הודעה זאת כמבוטלת. |
|
||||
|
||||
העובדה שמילת היחס "על" איננה כלולה אותיות בכל"ם, היא סיבה מספקת להשמיט אותה? |
|
||||
|
||||
אופס, תודה. הוי אומר "הידע שלי *על* הכרונולוגיה" וגו'. |
|
||||
|
||||
מה תודה? הוי אומר "איננה כלולה *ב*אותיות בכל"ם" וגו'. |
|
||||
|
||||
זו הייתה תגובת-על. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |