|
||||
|
||||
אתה כמובן צודק, אבל גם זה דבר שיטחי כמו ההתייחסות לסוציאליזים. השאלה היא האם הציבור רוצה מדיניות של קצבאות ומסים גבוהים או שהוא רוצה מיסים נמוכים ופחות קצבאות. אני בטוח שהקולות הצפים (והם אלו שמשנים) רוצים פחות קצבאות ופחות מיסים. וזה לא לסקר. הרי מי יודה שהוא סוציומט ולא רוצה לעזור לחובבי הקצבאות המסכנים? אבל בקלפי, חלוקת קצבאות לא נמכר טוב. אגב, כאן יש מקום לסוקרים להוציא מה שהם רוצים. אם היו שואלים מי לדעתך יטפל הכי טוב במדיניות הכלכלית, סביר להניח שהתוצאות היו שונות לגמרי. |
|
||||
|
||||
שאלה המזכירה רק מיסים וקצבאות גורמת להטיה של התוצאות כיוון שהנסקר נחשף רק לפן השלילי של המדיניות הסוציאל דמוקרטית - מיסים גבוהים. הוא לא נחשף לתועלות שמשטר זה מציע. שאלה יותר מדויקת, אשר תנסה לברר את עמדותיו של הציבור בנוגע לסוגיית סוציאליזם/קפיטליזם, תהיה משהו בסגנון: על פי איזה דגם היית מעוניין לראות את הכלכלה והחברה הישראלית? על פי הדגם הסקנדינבי המציע מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית הכוללת מיסים גבוהים, סולידריות חברתית ורשת ביטחון סוציאלי (קצבאות גבוהות לנזקקים)? או על פי הדגם האמריקאי המציע מדינה קפיטליסטית הכוללת מיסים נמוכים, חברה אינדיבידואלית, ללא רשת ביטחון סוציאלי (קצבאות נמוכות לנזקקים)? נדמה לי שרוב הציבור יתמוך באופציה הראשונה. אני לא רוצה להגרר שוב לוויכוח סוציאליזם/קפיטליזם בעד ונגד. מה שאני מנסה לטעון זה שהציבור הישראלי יותר סוציאליסטי ממה שאתה חושב. |
|
||||
|
||||
הבעייה בשיווק המודל הסקנדינבי, הוא שבסופו של דבר נקבל את המודל הסוציאליסטי המושמץ של מזרח אירופה, שהוא מיסים גבוהים ובטלה (כן כך, לא אבטלה) נרחבת. במזרח אירופה אילו חברי המפלגה ואצלנו יש מספיק מגזרים לבחירתך. את המודל הסקנדינבי אפשר ליישם בתנאים סקנדינביים -אחוזי תעסוקה גבוהים ותל"ג לנפש גבוה. במציאות, בישראל עובדים בערך 50% מכח העבודה הזמין (לעומת למעלה מ60 הן בארה"ב והן באירופה). גם (כתוצאה) התל"ג של ישראל נמוך ב25% מזה של מדינות אירופה המפותחות. |
|
||||
|
||||
אני מסכים לשאלתך וחולק על תשובתך. הציבור בישראל, לפי הערכתי, מאס בקצבאות ובמדינת הרווחה. במיוחד הקולות הצפים. |
|
||||
|
||||
(המשך הסבב) נראה לי שהבחירות האחרונות הראו שהמצביעים דחו ברוב גדול את הקו הקפיטליסטי של נתניהו והעדיפו קו ''חברתי'' יותר, בין אם הקו המעורפל של קדימה, ובין אם הסוציאל-דמוקרטיה של עמיר פרץ בעבודה. |
|
||||
|
||||
אני חושש שרוב הציבור רוצה פחות מיסים ויותר קצבאות. הבעיה היא שקשה להסביר להם שזה לא עובד ככה. |
|
||||
|
||||
ההצגה המעמתת בין קצבאות לבין מיסים, מזכירה לי את עקומת התמורה-תותחים מול חמאה. זה יפה לשעור השני במבוא לכלכלה אך לא למציאות המורכבת. האוצר עד נתניהו נהג להשתמש במילה המיצרפית- "תשלומי ההעברה". ארגוני העובדים וסתם אזרחים לא עשירים היו כל כך נעדרי תפיסה מעמיקה של עקרונות מדינת הרווחה -ולכן יכלו לבלוע את הדבר בלי להתקומם. הציבור הותנה שפירוש המילה "קיצבאות", הוא תשלום לעצלנים שמנים שאינם רוצים לעבוד ורק רוצים לשדוד את המדינה ההרזה והמסכנה (פראפרזה על משל השמן והרזה של נתניהו). מיותר לציין שקיצבאות הן הרבה יותר מתשלום לעצלנים ויחד עם קיצוץ הקיצבאות, היתה התנערות רחבה של המדינה מאחריותה לחברה. מרגרט תאצ'ר לפחות אמרה בגלוי שבשבילה אין דבר כזה חברה; יש רק אזרחים יחידים. |
|
||||
|
||||
זאת הבעייה של אנשים ישרים להתמודד נגד פוליטיקאים שהם שקרנים ושרלטנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |