|
||||
|
||||
דיבורים גבוהים, מעשים מעטים, מר מאן. ההצעה שלך, שאומרת שצריך לחזור לגבולות 1967 היא כניראה נכונה, אבל לא ניראה לי שאתה עושה את זה ומציע את זה מאהבת שלום. ממש לא. לכל היותר לכבוד רעיון ההפרדה ההרמטית, שאתה נציגו הגדול ביותר שנכתב בשפה העברית. מה שאתה רוצה זה שתי מדינות ריבוניות נפרדות, שבינהם יש שדות מוקשים ומגדלי שמירה, עם חומה כפולה וחשמלית מהצפון ועד הדרום, כניראה בלי יותר מדי קשר בינהם, ועם מעבר ביינלאומי על גשר בין הרצועה לגדה. אתה לא מתעניין במיסחר משותף, בחלוקת מים משותפת, בחוזה שלום, בהחזרת פליטים לתוך הקו הירוק. זה פשוט לא מעניין אותך ולא מזיז לך. אתה רק רוצה לקיים את החלטות האו"ם, ואחריך המבול. כמו שאתה אומר: מקסימום חוזה גירושים. כמו שקודם אמרתי על מה שאתה חושב: להחזיר את כל השטחים ולהוריד את המים. אתה אולי הגזען הכי מתוכחם שקראתי, הרבה יותר חכם ומתוחכם מחברים אחרים שלך ב"שמאל", כי כל מטרת הנסיגה שלך זה לשמור על ישראל עם רוב יהודי ברור, בלי "זליגה" של תושבי השטחים ובלי פליטים, ולשמור על האופי האשכנזי אתני של המדינה הציונית. אני בטוח שאתה גם מתנגד לרעיון "מדינה של כל אזרחיה". על הרעיון של המדינה הדו לאומית אני בכלל לא מדבר, כי אני כבר שומע את הצחוק שלך מתגלגל מאירופה הקרה. גם העובדה שאתה לא עונה לי מראה משהו על הסיגנון שלך. |
|
||||
|
||||
וילה בג'ונגל (אהוד ברק ,סוף שנות התשעים) |
|
||||
|
||||
נושאת המטוסים הכי גדולה בעולם (אריאל שרון על ישראל, סוף שנות השבעים) |
|
||||
|
||||
''עמוק. הלוואי והייתי עמוק. עמוק כמו שאני, כמו שאני יומרני. הלוואי והייתי עמוק''. שלומי שבן, מקדיש שיר לרוני וייס, תחילת העשור הנוכחי. |
|
||||
|
||||
מר וייס היקר, אני בהחלט יכול ומעוניין לענות לך, אך חוששני שאחר כך אואשם בהוצאת אנשים אקזוטיים מסוגך מהמשחק החוצה. במידה ואקבל אור ירוק מהעורך הראשי ומיד ימינו בטכניון-חיפה, הרי שבכוונתי המיידית לפתוח בסידרת מהלכים דקונסרוקטיביים כלפי דמותך שוחרת הצדק והטוב עלי אדמות. בכבוד א. מאן |
|
||||
|
||||
דובי, תרשה לו! |
|
||||
|
||||
אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה. אני אפילו סקרן. אתה לא צריך לחכות לשום אור ירוק של העורך והימני הקיצוני טל כהן. אני גם לא פגיע כמו ההיא מארץ האיילים, שאגב חבל שהלכה. היא כתבה כאן כמו שצריך. אני מחכה לתשובות שלך. |
|
||||
|
||||
אתה מתבלבל בין טל כהן ושי כהן. טוב, אתה לא הראשון. כהן הוא שם נדיר. |
|
||||
|
||||
(אני כותב זאת כקורא של האייל, לא כחבר מערכת) למרות שאגות ה"חסל אותו" מהקהל חובב הסנסציות, וקריאת "Go ahead, make my day!" מצד יריבך לדיון, יש לי בקשה צנועה: מה דעתך לוותר על מהלכים דקונסטרוקטיביים כלפי *דמותו* של מר וייס היקר, ולהחליף זאת בהתמודדות (ולמצער, להוסיף לזאת התמודדות) - דקוסנטרוקציה, אם אתה מוכרח - עם *הטענות* של מר וייס? אתה יכול, למשל, לנמק מדוע הצעת הניתוק שלך אינה גזענית, או שאין פירושה "אחרי המבול", או מדוע היא כן גזענית/אחרי-המבול אבל זה בסדר. משהו כזה. אם תבחר לא, ואם אכן רוני ישיב מלחמה, ניחא: הבו לנו דם! |
|
||||
|
||||
ירדן, אתה חולה חלילה ולא ידענו? מה המידות שלך? |
|
||||
|
||||
רוני, קשה להיות ישראלי, החינוך שלנו דוחף לכיוון של אהבת המולדת והזדהות עימה, והיום יש מעט מאד מה לאהוב ומכאיב להזדהות. אבל אני לפחות עדיין מרגישה ישראלית, ולו רק מתוך ההרגשה שמעשי עוול שנעשים בארה"ב מכאיבם לי פחות. כבר זמן רב אני מנסה לחשוב על פתרון הוגן ונכון לבעיה הקשה שנוצרה ע"י שהותנו באזור. איך ניתן לישב את הסכסוך תוך פגיעה מינימלית בשני הצדדים. מה הפתרונות שלך? (אגב, הייתי מעדיפה לשלוח הודעה זו בדואר פרטי, יש סיבה שאינך מוסר אותו?) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |