בתשובה לאורי פז, 03/11/05 21:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"האישה העברייה הייתה משועבדת, והחוק היהודי אומר שאין צורך להילחם לשחרורה. מאז ומעולם הייתה אישיות בזכות אביה/אחיה/בעלה, ללא כשרות משפטית, בניגוד למערכות משפטיות אחרות שהעניקו לאישה ללא קשר למעמד נישואיה את כבודה ועצמאותה" |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דעתך הקדומה, כפי שהבעת אותה, עומדת בסתירה לדבריו של מי שהקדיש כל חייו לחקר המשפט העברי (ראה טרילוגיה ב-3 כרכים עבי כרס בשם "המשפט העברי" של הפרופ' מנחם אלון) והיה למשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס כיום). דעתו של מי תכריע? רק דעת האמת העובדתית-ההיסטורית, כפי שהביעה מי שהקדיש רוב-ימיו-וקנייניו לחקירתה, תכריע את הכף לזכות טיעוניו/קביעותיו במסמרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה למי שחושב שהחיים זה מה שכתוב בספרים ואז כל מה שצריך לעשות זה לכתוב עוד מאמר בעיתון שמפרשן למוות את הספרים בלי שום קשר לחיים איך שהם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא הבדל מהותי בין מי שמנהל את אורח חייו על-פי פסקי הלכה למעשה בכל תחומי חייו (החל מקשירת סרוך נעל ועד חיטוטי האף בשבת) לבין מי שחי חיי דרור ופורקן יצרים והישר בעיניו יעשה (אלא אם כן יש שוטר בסביבה... פרט לקומץ יוצאי דופן מוסריים וערכיים כלפי חוץ). למי שמכיר בהבדל המהותי הזה, לא יוכל להתקשות להבין שהרצוי והמצוי חד הם לדידו של החי אורח חיים תורני-הלכתי. ומכאן שאם בהלכה כתוב: "אוהב את אישתו – כגופו, ומכבדה – יותר מגופו" (יבמות סב, ב; רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות, טו, יד), כל שומר מצוות מן המניין שיראת הא-לוהים בליבו ישתדל לקיימה הלכה למעשה. (כמובן שבכל מציאות חברתית תמיד נוכל להצביע על יוצאים מהכלל, אלא שעל העיקרון היישומי מדובר כאן; כמו שגם ברור שאין חיי נישואים רצופים בזר שושנים אדום, אלא רבות המהמורות בחיינו היומיומיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הכי טוב שאתה מסוגל להוציא מפיך הוא ''פרט לקומץ יוצאי דופן מוסריים וערכיים'', וגם אותו אתה ממהר לסייג ''כלפי חוץ''. ההבדל המהותי האמיתי הוא בין מטומטמים לבין השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חושב ש''מטומטמים'' זו המילה המתאימה. זה יותר קשור לנבזות (שאמנם, אינה אופיינית רק למי שחי חיי פריצות והוללות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור המימרה ''אישה פסולה לעדות'', ולאור העובדה שעדים לנישואין, למשל, יכולים להיות רק גברים - נראה לי שיש משהו מוזר - או מיתמם - בדבריו של פרופ' אלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קיימת הנחה שכיחה כי נשים פטורות כביכול מן החובה למסור עדות, שכן לפי דיני הראיות של המשפט העברי, אישה פסולה לעדות (שולחן ערוך, חושן משפט, הלכות עדות, סימן ל"ה סעיף י"ד). לא הכול יודעים כי נשים מעידות בפועל כמעט בכל דבר ועניין, וכי באותה הלכה עצמה ב'שולחן ערוך' מובאת בהגהת הרמ"א (רבי משה איסרליש, מחכמי ופוסקי אשכנז – א"פ), תקנת קדמונים המכשירה עדות אישה בכל מקום שבידה מידע ייחודי (מדובר בתקנה שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה ויש שמייחסים אותה לרבנו תם, מבעלי התוספות). בהתאם לתקנת קדמונים זו קובע הרמ"א, כי **אישה כשרה לעדות** כאשר מתרחש אירוע ספונטני (תאונת דרכים, למשל – א"פ), שאין כל אפשרות לתכנן מראש מי יהיו עדים לו, וכמו כן אישה כשרה להעיד בכל מקום שבו היא שמה לב לפרטים שעדים אחרים לא ראו. "הרב ישראל איסרליין, בשו"ת תרומת הדשן פסק על כן כי יש לקבל עדותן של נשים, והביא ראיה לפסיקתו מן הגמרא במסכת קידושין (עד, ע"א), שבה מצוין כי שלושה נאמנים להעיד על אדם כי הוא בכור הזכאי לקבל פי שניים מאחיו בירושה, ואלו הם: אביו, אמו והמיילדת. סוגיה זו מהווה הוכחה מן הגמרא לתקנת הקדמונים המכשירה עדות אישה במקום שבידיה מידע ייחודי. "מכיוון שעדות מביאים בעיקר כדי להביא בפני הגוף השיפוטי את המידע הייחודי שבידי מוסר העדות, ולא כדי לחזור על דברים שנאמרו על ידי עדים אחרים, ובכל המקרים הללו אישה כשרה לעדות, הרי שהנוהג השורר כדבר שבשגרה בבתי הדין הרבניים הוא כי מקבלים עדות של נשים. "נוסף על כך, קיימת רשימה ארוכה של נושאים שבהם מושווית עדותה של אישה לעדותו של האיש, לכל דבר ועניין". וכאן מפרט הרב ד"ר אבי ויינרוט (בספרו הנסקר למעלה: "פמיניזם ויהדות", הוצ' ידיעות אחרונות, עמ' 89-99) את הרשימה הארוכה של נושאים שבהם מושווית עדותה של אישה לעדותו של האיש. בהמשך נאמר שם כי "לאור הצבר הנושאים שבהם נאמנת אישה להעיד, נמצא כי הכלל הרחב שפסל עדות אישה, ממשיך לחול כמעט אך ורק בנושאים שבהם העדות נותנת תוקף מחייב לאירוע, כגון בענייני גיטין וקידושין, שבהם נחוצה עדות לשם מתן תוקף לקידושין או לגט ולא רק כדי להעיד על קיומם. בכל שאר הנושאים מתקבלת עדות נשים באופן מלא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין ריגושים למציאות ההיסטורית? והציניות והסארקאזם תמיד היו מנת חלקם של מי שהמילים כדורבנות שלהם נעתקו מפיהם לנוכח האמת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר פז, מתי תלמד שאם אתה רוצה להיקרא אלמוני רצוי גם לשנות במשהו את סגנונך המסעיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, נשארתי אלמוני מדיון אחר במקביל לזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |