בתשובה להאייל האלמוני, 03/11/05 18:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, אם את לא מכירה את השיר, מומלץ למצוא דרך להאזין לו (הדיסק יצא בהדפסה מחודשת לא מזמן). הלחן קסום לא פחות מהמלים. שנית, למה דווקא סמלים פאליים? השיר הזה מאוד "נשי", כמעט ברבי, מבחינת הדימויים שלו (ורוד, סרט, צלופן, עננים... אפילו הקור הפתלתול, בגלל הצבע הוורוד, מזכיר יותר סוכר "שערות סבתא" מאשר קור של עכביש). קשה מאוד להסביר "עלילה" או "רעיון" בשיר הזה. לטעמי הדימויים הוויזואליים החזקים שלו יוצרים עולם שהעיקר בו הוא האווירה. אווירה של התרגשות מתוקה מהולה בחשש וסימני איום (תנשמת ואזכור לעכביש מול כל הוורוד והמתוק), של התכוננות חגיגית לקראת משהו, אולי טקס (הדובר בא לאסוף "אותה" מהעננים, ונעטף בעצמו בצלופן וסרט, כמו מתנה). הקוקו, כאן במובן ציפור הקוקייה, היא השיר כולו בזעיר אנפין - מצד אחד ציפור חביבה שמוכרת לכולם משעונים מעוררים ישנים (בובה בעצם), מין קלישאה מתוקה; מצד שני זו בעצם ציפור יער אירופית אמיתית לגמרי, בעלת מוניטין מפוקפקים, שזונחת את גוזליה. אם זה מתאר חוויית סמים, יכול להיות, אבל גם יכול להיות שאסוציאציות השיר הן מילות קוד לאירוע ארצי לגמרי (פגישה?) - אירוע שהרגשות השולטים בו היו השתוקקות וחשש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי את כל זה, וזמזמתי את השיר לעצמי בזמן הכתיבה כדי להיזכר במלים, ושכחתי את החלק ''אני ידעתי שהיא תיפול, אבל ניסיתי, אני ניסיתי''. השורות האלה נותנות מימד נוסף לשיר. מימד טראגי, של מעין-אסון ידוע מראש, שרק מעצים את האירוטיות החזקה בו, רגע מתוק אחד לפני הנפילה (ואחריה, ג'וליאן הוורוד כבר עוטף וחותם את גורלו של הדובר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני אשתדל מאוד למצוא הקלטה שלו. האם הבנתי נכון שאת מסכימה שז'וליאן הוורוד הוא פאלוס? ונראה לך שמדובר בדובר? אני קראתי את זה בתחושה ברורה שזו דוברת. בעיקר, כמובן, משום שהכותבת היא אישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכימה בכלל לעניין הפאלוס. אני קראתי את זה כדובר, לא יודעת למה. אפשר גם לקרוא כדוברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונה וולך מרבה מאוד לשחק בחילופי זהות מיניים וכתבה הרבה בזהות גברית. למשל הנה שיר לדעתי עוד יותר טוב שלה (אם הלינק לא "מגיע" חפשי בשירונט-יונה וולך -"יונתן"). אני דוקא יותר נוטה לפרשנות של ירדן עם או בלי סמים (סקס סמים ושירה, את יודעת). אני לא רוצה לעבור את הרף של ירדן בתיאורים גראפיים, אבל אפשר להוסיף את המילה לסביות. ז'וליאן הוורוד כפאלוס נשמע לי מתאים (הקורא יכוללנחש למה הכוונה). כאמור אני לפחות מקווה שהשיר אינו בדיחה פנימית בתוך החוג של יונה (כמובן שלא התכוונתי לירדן). וולך היתה משוררת ולא כתבה (לפחות כך אני מקווה) בשביל החברים, אלא בשביל הקוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והדוגמה האולטימטיבית למשחקי הזהות של יונה וולך הוא השיר ''אתה חברה שלי'' (אבל זה שיר רע לטעמי, בפרט שמדובר ביונה וולך). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |