|
אם כבר חרגנו ממסגרת הדיון של האם מדינת ישראל גזענית או לאו אז יורשה לי: ראשית, בואו לא נתווכח על כך שקיים הבדל בין תרבויות שונות בעולם. רצח על כבוד המשפחה הוא דבר מקובל מאוד בחברה הערבית, ועובדה כזאת כבר גורמת למעשי רצח על רקע אחר להראות פחות נוראיים ממה שהם היו נראים אולי למורמונים ביוטה, ולא- אין פה גזענות (זה כמו שכשהייתי איילה רכה חטפתי מכות רצח מההורים על מעשים שאיילים אחרים בכיתתי פשוט קבלו ניכוי מדמי הכיס- תרבות אחרת- לא התקשרתי לעו"ס ולא הרגשתי מסכנה). נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא שהערבים אזרחי ישראל אינם מרגישים קשר עמוק למדינה- ז"א: אם מר גל אמיר, כותב הכתבה, ילך ויבצע עבירה מסויימת שיש עמה קלון מיד יחרימו את אשתו בבית הקפה הסמוך, ילדיו יסבלו מאוד בביה"ס הדמוקרטי בו הם לומדים ובכלל... לעומת זאת, תושב אשר חי במקום בו אין תחושת שייכות למדינה (והמדינה גורמת לכך במודע ובמכוון, אבל זה כבר דיון אחר), שמייצגת כאן את החוק- פחות יחשוש מלחץ חברתי.
מה שמביא אותי לפואנטה: בגלל נקודה א' ונקודה ב' גם יחד יש סיכוי שבעוד שנים לא מועטות, גל אמיר כבר לא יהיה מופתע כ"כ מלינץ' של יהודים בערבים או יהודים ביהודים אחרים וכן הלאה.
|
|