|
תמיד הצטערתי שאדם אינטלגנטי כמו שרנסקי "נפל" למחנה הימין (אולי בתוקף נסיבות משפחתיות). אני מאוד אוהב את הדרך בה הוא מציע לתת סימנים בדמוקרטיות. ברור שיש מגוון גדול מאוד של דמוקרטיות וברור שלא כולן עונות על דרישות דמוקרטיות מינימליות. אני גם אוהב את השימוש במאפיינים הלקוחים מן המציאות היומיומית ולא מספרי האידיאולוגיה או החוק. צריך כנראה מאפיינים כדי להפריד בין דמוקרטיות "תיקניות" לבין דמוקרטיות "לא תיקניות" (כל משטר בו יש לקבוצת נתינים רחבה את הזכות לבחור). המאפיין שהוא מציע (האם מותר לאזרח להביע את דעתו בכיכר הראשית של עיר הבירה, או על גבי עיתון, בלי שיהיה צפוי לו נזק מהשלטון או מפורעים) נראה לי מאוד, שכן הוא כולל בתוכו הרבה מאוד מרכיבים סמויים (עיתונות חופשית, שלטון החוק, אי קיומן של מפלגות חמושות, בלעדיות ממלכתית על הכח המזויין וזכות בחירה רחבה). אני הייתי מוסיף גם מאפיינים של שחיתות מועטה וקיום ממשל מרכזי בעל יכולת פעולה. ישנן מדינות שבהן קיים מבנה דמוקרטי מלא, אלא שהן כל כך מושחתות עד שכל המבנה אינו אלא תפאורה. לפעמים הממשל כלל אינו יכול לפעול ולעתים אתה יכול להגיד מה שתרצה בכיכר העיר אבל איש אינו שומע אותך. אבל כאן שרנסקי לדעתי נופל למכשלה. מצד אחד המאפיין שלו מגדיר קבוצה קטנה יחסית של דמוקרטיות "תקינות" ומצד שני הוא קובע שהן לא נלחמות זו בזו או שהן אינן יכולות ל"אבד" את הדמוקרטיה שלהן. הבעיה היא שהוא פסל כל כך הרבה מן המדגם שלו ע"י המאפיין, עד שהוא נשאר עם מדגם קטן מדי. במילים אחרות, אם אתה פוסל את כל הדוגמאות של דמוקרטיות שכשלו, אתה נשאר רק עם אלו שהצליחו. בגלל המגוון הגדול של הדמוקרטיות קל למצוא סיבות לפסילה: א. גרמניה (ויימאר) היו מינסטריונים משוריינים לצבא. ב. בספרד הרפובליקנית היתה חוסר יציבות פוליטית. ג. ברפובליקה של סין היו war-lords, ד. ברפובליקה הרומאית הדמוקרטיה היתה מוגבלת ומעמדית. ה. אתונה של פריקלס - לא היתה זכות בחירה לעבדים ונשים. לדוגמה, נניח שאני קובע שרק משטר עם זכות הצבעה מלאה לנשים הוא דמוקרטיה תקינה. נדמה לי שרוב 22 הדוגמאות שהובאו כאן למלחמות בן דמוקרטיות נופלות מייד. (אאל"ט במלה"ע הראשונה באף מדינה לא היתה זכות בחירה מלאה לנשים). האם מכאן צריך להניח שבין דמוקרטיות "תקניות" עם זכות בחירה מלאה לנשים לא תהיה מלחמה? מסופקני. המציאות הפוליטית הפנימית של ישראל לא נראה שהולכת בכיוון הזה. בשאלת האפשרות לעבור מדמוקרטיה למשטר לא דמוקרטי. הדוגמאות שישנן ספרד, גרמניה, צרפת, צ'כיה מלמדות על מספר מחזורים של שינויי משטר ובכל אופן נראה שמשך המדגם אינו מספיק. נדמה לי שצריך גם ליחס חשיבות לנושא התפוצצות האוכלוסיה המתפתח עם הזמן. לפחות מדינה חשובה אחת בחרה בקערת האורז ולא בקלפי. לאור התגברות האנרכיה בדמוקרטיות התקניות ובעיות המהגרים, קשה לדעת כיצד יחזיקו המנגנונים הדמוקרטיים. מעניין למשל מה יקרה בהונג-קונג?
|
|