|
||||
|
||||
בעיניי, התיאור שלך של "הגזענות המקרבנת" הוא יפה ומדוייק. רק שחסר שלב בין "נחיתות סוציואקונומית" לבין "תיאוריית קורבן ומקרבן", והוא "תחושת נחיתות והשפלה של הזהות הקיבוצית". כשפוגעים לאנשים בזהות, ומתייחסים אליהם כנחותים ובעייתיים במקום לנסות להבין כיצד הם חווים את תרבותם מבפנים (ובוא נגיד את האמת, בד"כ מתלווה לכך גם ניצול כלכלי), מעוררים התמרמרות, התנגדות וניסיונות ליצור זהות חלופית לזהות המשפילה. אני משער שתראה בזאת עוד וריאציה של "תיאוריית קורבן ומקרבן", אבל זאת טעות: למשחק הזה יש שני צדדים ודפוס היסטורי קבוע. |
|
||||
|
||||
אכן ישנם מקרים כאלו. כזכור לך, אני רואה את הבעייה העיקרים כיום בישראל, בעולם הערבי ובקרב השחורים בארה"ב (ועוד כמה...) באפשרות השנייה: כאשר תרבות המוצא של קבוצה היא שהביאה לנחיתותה ובניגוד, נניח ליוצאי סין, יפאן, קוריאה, מזרח אירופה ועוד כמה, במקום לאמץ את הפרוספרוגנים (גורמי השגשוג), הם מתנכרים להם באופן אותו מתארת התבנית הנ"ל. אך בזה אנו כנראה חלוקים. |
|
||||
|
||||
(אנחנו לא חלוקים על תפקיד תרבות המוצא בנחיתות הסוציואקונומית של קבוצות מסוימות. אני רק מציע הסבר לאימוצה של תיאוריית ה''קורבן-מקרבן'' כריאקציה לנחיתות הזאת וליחס הסביבה לקבוצה). |
|
||||
|
||||
חצי אופס! תגובתי היא אם כן שכיום איני מייחס לנושא הזהות (כמו גם ליחס החברה באופן כללי) חלק משמעותי בנחיתותן הסוציואקונומית של קבוצות אתניות במערב, למרות שאינטלקטואלים "חברתיים" מאוד אוהבים לדון בו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |