|
||||
|
||||
בספרה המעניין למדי "מיתוס גידול הילדים" (The Nurture Assumption) מספרת ג'ודית ריץ'-האריס על בעיה נוספת: נניח שהחוקרים בקשו למצוא איזה מתאם בין מאפיין X של ההורים למאפיין Y של ילדיהם. המתאם הזה לא נמצא, אבל עכשיו יש בידי החוקרים שאלונים עם המון פרטים נוספים (מין, גיל, מצב כלכלי וכאלה), ומכרה הזהב הזה מאפשר לחפש מתאמים בין כל מיני תת-קבוצות. עם קצת מזל יימצא מתאם בין מאפיין Q של אמהות לא נשואות עם משקפיים לבין מאפיין R של בנים בכורים שאינם אוהבים חצילים. כשיורים ל*כל* הכיוונים, הסיכוי לפגוע לא רע בכלל (אם השאלון כלל 30 שאלות, יש לנו 435 זוגות משתנים ביניהם אנחנו מחפשים מתאם כלשהו). הידד! רוב הסיכויים, כמובן שהמחקר הבא לא יאשש את התוצאה שהושגה, אבל הידיעה כבר פורסמה. |
|
||||
|
||||
בניתוח שונות רב-משתני המובהקות הסטטיסטית לוקחת בחשבון את מספר המשתנים המסבירים. ככל שמכניסים למערכת יותר משתנים כמו העדפת חצילים ומספר משקפיים, המתאם צריך להיות גבוה יותר. אני קצת חושד שהנקודה הזו הביאה בזמנו לסיום הדיון על ניסויים בבעלי חיים (דמיינו כאן קישור לתגובה ארוכה מדי). (כמובן שזה לא מאפשר להתגבר על חוקרים שמשקרים ולא מדווחים על כל המשתנים שנבדקו). |
|
||||
|
||||
אני חושב שלא ניסחתי היטב את הקושי. לא מדובר על ניתוח רב-משתנים, אלא על מתאם בין שני משתנים, רק שאלֶה נבחרים מתוך המון זוגות אפשריים. הדוגמא שהבאתי היתה מטעה, במקור דובר על מה שמתחיל בהשערה שיש מתאם בעניין מסוים בין הורה לילדו ומסתיים במציאת מתאם בין אם לִבנה. |
|
||||
|
||||
זה הספר שטוען שלקבוצת השווים יש תפקיד גדול יותר בחינוך מאשר להורים? נשמע בעייתי (ואם זה נכון, על אחת כמה וכמה). |
|
||||
|
||||
כן, זה הספר הזה. |
|
||||
|
||||
למה זה נשמע בעייתי? ילד רוצה להיות כמו חבריו, לא כמו הוריו, לא? |
|
||||
|
||||
חיברות נאות בעיני, אין משמעו ''להיות כמו'', אלא ''ללמוד מ...''. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח אם מה שנאות בעיניך גם נאות בעיני המספרים. עד כמה יש הבדל מהותי בין להיות כמו לבין ללמוד מ? |
|
||||
|
||||
"ללמוד מ..." מניח חוסר שוויון שלא ניתן להדביקו לגמרי (שוליה לומד מהאומן, למשל), וזו צורת הלימוד של ילדים מהוריהם (או ממבוגרים אחרים). ילד לא יכול להיות לגמרי כמו אביו או כמו אמו, והוא יודע זאת, אבל הוא כן יכול ללכת בעקבותיהם, לשקף את הערכים שהוא קולט מהם. אולי הוא אף ינסה לחקות אותם בדברים מסוימים, אבל תמיד בנתיבו האישי ובקצב שלו (במצב האופטימלי, כמובן). "להיות כמו..." מניח רצון להיטמע ולהפוך זהה, ובחברת השווים הרצון הזה שלילי בעיני. הוא גורר תחרות במובן השלילי שלה (לא כמוטיב להשתפר אלא כצורה של רמיסת אחרים), גורר עצירה של הטובים יותר ודיכוי של הטובים פחות. וזאת מפני שהוא בעיקר בלתי אפשרי ליישום, תוצאה של החלטה שרירותית. במאמר הזה יש כמה תובנות חשובות בנושא חברת השווים (הנספח די מיותר בעיני): |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מדוע הרצון ''להיות כמו'' אמור לגרור תחרות ורמיסה. לכל היותר אפשר לומר שהוא מביא לבינוניות, יוצר מעין ''מיטת סדום'' כזאת לפי ה''גודל'' הממוצע. והמאמר הזה היה נראה לי משכנע בהרבה לו היו בו דוגמאות של אנשים שאכן ''הבשילו מאוחר'' ובכל זאת הגיעו לדברים נשגבים. |
|
||||
|
||||
גם וגם. הלן קלר? :-) |
|
||||
|
||||
מצטער, אבל הפסקתי לקרא את המאמר המקושר אחרי שקראתי בשלשת הפסקאות הראשונות דברים כמו ''שטיפת מוח תרבותית,'' ''מדכאת את האדם,'' ''יחזיר את השפיות ללבם של בני אדם.'' יכול להיות שאני מפסיד, מילא. (אגב, בקורות החיים של הכותב מוזכר שיש לו פירסום משותף עם משה קליין. תמהתני). אני גם לא מבין מדוע את מניחה שלימוד מניח חוזר שיוויון מה עוד חוסר שיוויון שלא ניתן להדביקו. אני גם לא מבין איך ניתן להפריד בין הרצון להיות כמו משהו לבין לימוד. כפי שכתבתי בהתחלה, נדמה לי שהמספרים מראים תמונה שונה מעט. |
|
||||
|
||||
על איזה מספרים אתה מדבר? "לימוד" מניח שיש לך ממי ללמוד, כלומר שיש מישהו בעל ערך מוסף להציע לך, ערך שאינו קיים בידך כעת. משמע - חוסר שוויון. אם הפער בין הלומד והמלמד מספיק גדול, זה חוסר שוויון שלא ניתן להדביקו. בד"כ הוא מספיק גדול (אלא אם מדובר בחברת השווים, שאז הלימוד מתקשה לעלות מדרגה מעבר לחיקוי). |
|
||||
|
||||
ומה שלא הספקתי לכתוב קודם: אני מבינה שיש לך בעיה עם הלהט הסגנוני (ואולי הפזיזות) של דני לסרי. חבל, כי מעבר לסגנון האיש הוא אבי החינוך החלופי בישראל, והאחראי הישיר להקמתם של כמה מוסדות חינוך מעניינים. |
|
||||
|
||||
הספר הוא דוגמה מוצלחת למאמר זה, כי עיקר התזה שלו מבוססת על כשלים מחקריים במחקרים המוכיחים שגורם ההשפעה הגדול ביותר הוא חינוך ההורים או תורשה. עם זאת, הספר לא מצליח (בעיני) להוכיח בשום רמה כי קבוצת השוים היא ההשפעה הגדולה ביותר - או להוכיח כי ההורים *אינם* מהווים את גורם ההשפעה הגדול ביותר. הוכחה כי יש כשלים במחקר מסוים אינה הוכחה כי תאורית המחקר שגויה, אלא רק כי מחקר זה לא הצליח לאשש אותה. |
|
||||
|
||||
הגב' ריץ' האריס מביאה גם מחקרים (ייתכן, כמובן, שגם בהם יש שגיאות מתודולוגיות, אבל בעניין הזה היא שקטה להפליא) שתומכים בכמה מהתזות שלה, בעיקר מחקרים על תאומים וכאלה. בנוסף, אם מחקר שניסה להראות מתאם מסויים נכשל, אחת האפשרויות היא שהמתאם באמת לא קיים. |
|
||||
|
||||
פתאום עלה בדעתי שמי שמגיבה בשעה 6:15 בבוקר ודאי חייבת להאמין שיש סיבה טובה לקום בשעות הדמיוניות האלה ולא לנעול את הזאטוט בחדר מבודד אקוסטית עד שיגיע לגיל 18. (כל נסיון לרמוז על כך שגם אני לא שופט אובייקטיבי יידחה בבוז בטענות אד-הומינום, כפי שראוי לעשות לטיעונים נכונים כאלה). |
|
||||
|
||||
6:15 הוא כבר נרדם בחזרה. |
|
||||
|
||||
הו, מי יידע חייה של אם עברייה! |
|
||||
|
||||
את חושבת שאם קמת לפני 6:15 יש לך פטור מכתיבת בי"ת? איך את יכולה לצפות שיגדל משהו נורמלי לאמא רשלנית כמוך? |
|
||||
|
||||
הוא לא משהו, הוא מישהו, ואני מאד מקוה שהוא לא יצא נורמאלי. יש לי ציפיות יותר גדולות ממנו. |
|
||||
|
||||
הילד שלה דו-לשוני, אז זה מתאזן. |
|
||||
|
||||
דו-לשוני וארבע-שיני. |
|
||||
|
||||
כייף לכם. שלי חד-לשוני, אפס-שיני ודו-נזלתי (=משני הנחיריים). |
|
||||
|
||||
שלי כבר דו שיני וחד הברתי. |
|
||||
|
||||
מה זה חד הברתי? |
|
||||
|
||||
ההברות שלו חדות. |
|
||||
|
||||
הוא מתבטא בהברות בודדות. (כל הנסיונות לשכנע אותו להגיד ברצף אָ וְבָּ, נכשלו). |
|
||||
|
||||
אני הבטחתי מזמן לפצפון שאם הוא יגיד אבא לפני אמא, אז שיבקש מאבא שלו חלב. |
|
||||
|
||||
במקרה שלנו זה קרב אבוד: הוא עוד לא אומר אִי ו מָ (אבל הוא כן אומר נִי ויכול להצטרף למסדר האבירים). |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |