בתשובה לידידיה, 22/10/05 23:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאן בית המשפט שוב מפעיל את הגיונו הידוע (לשמצה), לא רק שהוא מבדיל בין בעלי חיים ע''פ הרגשות שלנו כלפיהם, אלא שנוצרת הבדלה מתי מותר להרוג אותם, שהרי אף אחד לא מונע מבעלי כלבים להרדים את כלבם (לפעמים סתם כי הוא זקן, בלי שיסבול או יגסוס). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בית המשפט, אלה הקונבנציות החברתיות (מוצדקות או לא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם המדובר הורשע לכאורה בבית המשפט, לכן בית המשפט אשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב החוקים הם פונקצייה של קונוונציות, והפסיקות בהתאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. נראה לי שבקישור זה יש אבחנה מדויקת למדי - ההרג נתפס ככשר אם הוא ממוסד: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולפי הגישה שהציג גלעד ברזילי בדיון 1966, זה גם נכון מוסרית! (בקצרה: אין מקום לדבר על זכויות אינהרנטיות לבע"ח. יש מקום לאסור על התעללות בהם אם יש בהתעללות כזו אינדיקציה למסוכנות לבני אדם. כשההרג ממוסד, סביר שאין אינדיקציה כזו; כשהוא ללא ממוסד, יותר סביר שיש. אני יודע, אפשר להתווכח על הרבה מההבחנות כאן, וזה נעשה בדיון ההוא ואחרים. אני אישית לא קונה בהתלהבות את הגישה הזו, אבל לטעמי היא אחת מהיותר נסבלות-פילוסופית בשטח.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |